24. אילו מדובר היה במקרה שבו אושרה התכנית לאחר תום תקופת החכירה, בטרם היה סיפק לחתום על חוזה חדש (במידה והוּכחה כוונה לעשות כן), היה מקום להסתפק אם ניתן לראות את פרי אור כמי שמחזיקה בזכות חכירה לכאורית, אם לאו. עם זאת, בענייננו אין מקום לספק זה, שכן כשלוש שנים קודם לסיום החכירה, התפרסמה התכנית המורה על שינוי יעוד והפקעה, שמשמעותה, כי מאותו שלב ואילך לא ניתן עוד לחדש את חוזה החכירה.
25. אם כן, משעה שנמצא כי לא קמה לפרי אור זכות בקרקע, לא קמה לה גם זכות לפיצויים. דברים אלו נכונים הן ביחס להפקעה גופה, הן ביחס להכנסות עתידיות, הן ביחס לאובדן המחוברים. לעניין אחרון זה, נזכיר את הקבוע בסעיף 16 לחוזה החכירה, שלפיו: "בתום תקופת החכירה מתחייב המוכר להחזיר את המוחכר למחכיר במצב תקין, נקי ושלם וכן הוא מתחייב לא לעקור כל מטע ו/או להרוס כל מבנה ו/או לפרק כל מקבע או דבר המחובר לקרקע באופן קבוע" (ההדגשה אינה במקור – נ' ס'). אכן, תמה תקופת החכירה, נסתתמו טענותיה של פרי אור, וזכות חדשה לא קמה לה.
26. אשר על כן, אציע לחברַי לקבל את הערעור, ולהורות על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
עוד אציע, לחייב את פרי אור בתשלום הוצאות המערערות, בסך של 30,000 ₪ – לשתיהן יחדיו.
ש ו פ ט
השופט מ' מזוז:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט א' שטיין:
אני מסכים.
ש ו פ ט
לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נעם סולברג.
ניתן היום, כ"ז בטבת התשפ"א (11.1.2021).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט