דיון והכרעה
14. דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.
15. מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 407), ובר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה). פסקי הדין קמא אינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך דנן, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, מצאתי כי האמור בפסקי הדין קמא מעוגן היטב בעובדות ובדין; וכפועל יוצא מכך, מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.
16. אפרט את נימוקיי.
פרסום המודעה בפייסבוק
17. המבקשים אינם מערערים – וממילא אינם יכולים לערער – על קביעתו העובדתית של בית משפט השלום כי איש מהם לא ניזוק ולא נפגע מהפרסום שצוטט לעיל. לטענתם, עלינו לקיים את הדיון בשאלה הבאה, שאותה הם מתארים כשאלה משפטית עקרונית שטרם קיבלה תשובה מוסכמת או מוסמכת: האם אדם שלא נפגע אישית מפרסומה של מודעה מפלה, כמשמעה בסעיף 4 לחוק איסור הפליה, אף הוא רשאי לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק בגדרו של סעיף 5(ב) לחוק?
18. דא עקא, שאלה זו איננה חדשה כלל ועיקר, והתשובה המוסמכת שניתנה לה בחוק ובפסיקה היא לאו מוחלט. סעיף 5(ב) לחוק איסור הפליה מזכה בפיצויים נושא דיוננו אך ורק "בשל עוולה", כמשמעה בסעיף 5(א) לחוק, אשר קובע כדלקמן: "מעשה או מחדל בניגוד לסעיפים 3 ו-4 הם עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליהם, בכפוף להוראות חוק זה." באומרו כך, מפנה הסעיף לאמור בסעיף 3 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), אשר קובע עיקרון יסוד בעניינן של עוולות והזכות לתרופה: אין נזק, אין פיצוי. עיקרון זה נקבע בזו הלשון: "כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל יהא זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה." הווה אומר: אדם שרק נחשף למעשה עוולה, אך לא סבל ממנו שום נזק או פגיעה, כהגדרתם בסעיף 1 לפקודת הנזיקין, איננו זכאי לפיצויים או לתרופה אחרת (ראו: דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385, 411 (2003); ישראל גלעד דיני נזיקין – כרך א: גבולות האחריות 37 (2012)).
19. אשר על כן, אפילו אם נניח כי המשיבים עָוְולו בפרסום המודעה, הרי שהסדר הפיצויים הקבוע בסעיף 5 לחוק איסור הפליה מתנה את זכאות התובע לקבלת פיצויים מהמעוול בהיותו ניזוק מהעוולה, בין שבידו להוכיח את היקף נזקיו ובין אם לאו. לתובע שמעריך כי יתקשה להוכיח את נזקיו האמיתיים עומדת הזכות לקבל פיצויים ללא הוכחת נזקיו – זאת, עד לתקרה של 50,000 ₪, כאמור בסעיף 5(ב) לחוק. ואולם, גם תובע כזה יידרש להוכיח כי מעשה העוולה, כהגדרתו בסעיפים 3 ו-4 לחוק, גרם לו נזק או פגיעה. כפי שכבר נאמר: אין נזק, אין פיצוי (להבדיל מסעדים אחרים, שאינם כספיים, כדוגמת צווי עשה ולא-תעשה, אותם ניתן לקבל בגדרם של סעיפים 71 ו-72 לפקודת הנזיקין).