סיכום
39. הגענו, אפוא, לכלל מסקנה כי לא עלה בידי לילוף לעמוד בנטל להוכיח את טענת ההגנה שלו כי הבנק ביצע פעולות שלא היה רשאי לעשות או כי הבנק הפר את ההסכמים השונים בינו לבין לילוף. משכך, צדק בית המשפט קמא, כאשר קיבל את תביעת הבנק נגד לילוף בפסק דינו המשלים.
אשר על כן, הערעור נדחה. לילוף יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ש"ח לטובת הבנק, ובנוסף לכך בהוצאות בסך 5,000 ש"ח בהתאם להחלטת השופט ד' חשין מיום 25.8.2006. עם זאת, נוכח השתלשלות העניינים הייחודית בתיק זה לא יישא לילוף בתשלומי ריבית והצמדה בגין חובו לבנק ביחס לתקופה שמאז מתן פסק דינו
--- סוף עמוד 23 ---
המשלים של בית המשפט המחוזי נשוא הערעור דנן ביום 10.4.2006 ועד למתן פסק דין זה. עוד יובהר, למען הסר ספק, כי נוכח התוצאה אליה הגענו מבוטל מטבע הדברים פסק דינו המקורי של בית המשפט המחוזי, שבו נדחתה כזכור תביעתו של הבנק.
ה נ ש י א ה
השופטת מ' נאור:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופטת ע' ארבל:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה ד' ביניש.
ניתן היום, ז' באייר התש"ע (21.04.2010).
ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת