38. זאת ועוד, אף אם נניח לטובתו של לילוף כי יש לפרש את סעיף 2(ג) להסדר הפשרה, כך שהביטוי "כל פעולה" אינו כולל פעולות "חמורות" או מסוכנות" יותר מקניית אופציות או מכירתן, הרי מהחומר שבפנינו עולה תמונה שאינה חד-משמעית ביחס לשאלה האם ראו הצדדים בכתיבת אופציות פעולה "חמורה" או "מסוכנת" יותר מפעולה של קניה או מכירה של אופציות. אכן, ככלל נראה כי ניתן לומר שפעולה של כתיבת אופציות הינה מסוכנת יותר, לכשעצמה, מפעולה של קניה או מכירה של אופציות כך, למשל, קובע סעיף 5.3 למתאר מסלקת המעו"ף כי:
"קונה אופציה עלול להפסיד את מלוא סכום השקעתו ויוצר אופציה עלול להחשף לסיכון בלתי מוגבל".
עם זאת, עניין זה הוא עניין מובהק של מומחיות מקצועית, שאינו מצוי בגדר הידיעה השיפוטית של בית המשפט. לפיכך, ובהיעדר חוות-דעת מומחה, לא עמד
--- סוף עמוד 22 ---
המערער בנטל להוכיח כי כתיבת אופציות - בכלל או בנסיבות המקרה שלפנינו - היא בהכרח חמורה יותר מבחינת הסיכון שהיא יוצרת למשקיע בהשוואה לרכישת אופציות או מכירתן (לעניין גבולותיה של הידיעה השיפוטית ראו: ע"א 759/76 פז נ' נוימן, פ"ד לא(2) 169, 175 (1977); רע"א 9728/04 עצמון נ' חיפה כימיקלים, פ"ד נט(3) 760, 767-766 (2005); ע"א 941/05 אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב נ' חברת הכרם בע"מ, פסקאות 33-32 לפסק-הדין ([פורסם בנבו], 17.10.2006)). זאת ועוד, מהספרות המקצועית בתחום עולה כי במסגרת ההשקעה בכתבי אופציה מבצעים המשקיעים לא אחת אסטרטגיות שונות, המורכבות הן מפעולות של קניה ומכירה והן מפעולות של כתיבת אופציות, באמצעותן ניתן להגביל את הסיכון הכרוך בכתיבת אופציות (ראו: בן-חורין, בעמ' 573-566). בנסיבות אלה איננו רואים להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי בפסק הדין המשלים, לפיה בהתאם לסעיף 2(ג) להסדר הפשרה היה הבנק רשאי לכתוב אופציות במסגרת מימוש תיקו של המערער.
עוד יצוין, כי נראה שהבנק אמנם מיצה את הכוח שהוענק לו בהסדר הפשרה עד תום, אולם אין באפשרותנו לקבוע על סמך הממצאים העובדתיים שנקבעו בבית המשפט המחוזי כי הבנק נהג בפזיזות או השתמש בכוח החוזי שניתן לו בצורה מופרזת; בעניין זה אין מקום, אפוא, לקבוע מסמרות בערעור שלפנינו. מן הראוי להוסיף עוד בהקשר זה, כי גם מבחינה עובדתית לא עלה בידי לילוף להוכיח מה הייתה ההשפעה של כתיבת האופציות שנעשתה במסגרת מימוש התיק על שיעור החוב הכספי של לילוף לבנק.