37. נתחיל את דרכנו, אפוא, באיתור כוונתם הסובייקטיבית המשותפת של הצדדים, הנלמדת הן מלשון החוזה והן מנסיבות חתימתו. סעיף 2(ג) הנ"ל נוקט בלשון רחבה, ולפיה במידה ולא עמד המערער בתנאי הסדר הפשרה, יהיה הבנק "רשאי לבצע כל פעולה לפי שיקול דעתו המוחלט... לרבות, קניה ומכירה של אופציות הקיימות בתיק". הביטוי "לרבות" בא בדרך כלל על-מנת להרחיב את משמעותו של הביטוי המוגדר, אולם לעיתים באה לשון הריבוי לצרכי זהירות בלבד; קרי, לשם הבהרת ותחימת גבולותיו של הביטוי (ראו והשוו: ע"א 48/50 היועץ המשפטי לממשלה נ' רבקינד, פ"ד ח 254, 259 (1954); רע"א 3534/97 אטליס נ' ישראלי, פ"ד נג(4) 780, 791 (1999); עע"ם 5569/05 משרד הפנים נ' עויסאת, פסקה 12 לפסק-הדין ([פורסם בנבו], 10.8.2008); אהרן ברק פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה 139-138 (1993)). בענייננו, יש ללשון הריבוי בה נוקט סעיף 2(ג) להסדר הפשרה שתי פרשנויות לשוניות אפשריות. על-פי פרשנות אפשרית אחת, נועד הביטוי "לרבות" להבהיר או להרחיב את העיקרון הכללי, כך שהמונח "כל פעולה" כולל הן "קנייה ומכירה של אופציות" והן כל פעולה אחרת בחשבונו של המערער. על-פי הפרשנות האחרת, נועד הריבוי לתחום את העיקרון הכללי ולהבהירו, כך שלא יהיה ספק כי המונח "כל פעולה" כולל גם פעולות של קניה ומכירה של אופציות, וזאת בשל היותן פעולות המשפיעות על קניינו של המערער. מכאן, כי על-פי אפשרות פרשנית זו, הביטוי "כל פעולה" אינו כולל פעולות שהן "חמורות" יותר מקניה ומכירה של אופציות.
--- סוף עמוד 21 ---
אין ספק, כי תכליתו של הסדר הפשרה היתה להקטין ככל האפשר את חשיפתו של הבנק לסיכון הנובע מתיקו של לילוף ולהציב גבולות בפני הפעולות שלילוף יוכל לבצע בחשבון, תוך שמירת האפשרות של לילוף לפעול בחשבון במסגרת אותם גבולות. ההיסטוריה והשתלשלות העניינים העובדתית בפרשה שלפנינו מלמדות כי שני הצדדים נקלעו למעין סחרחרת התרחשויות מסוכנת, שכמעט בכל רגע יכלה להביא לכך שהמערער לא יוכל יותר לפעול בחשבונו תוך שהוא חושף את הבנק לסיכון שנבע מהתיק. מספר הפעמים שבהן בתוך תקופה קצרה נוסחו מחדש ההסכמים בין הצדדים מלמדת כי כל צד היה על גבול הפסקת ההסדר – הבנק שחשש מהסיכונים ומהעדר הבטחונות שבתיק וניסה להגביל את פעילותו של המערער, והמערער שהרשה לעצמו ליטול סיכונים משמעותיים בלי גיבוי ובטחונות מספקים. אכן, נראה כי שני הצדדים ניסו מספר פעמים לפתוח דף חדש ביחסים ביניהם, ובסופו של דבר הגיעו להסדר פשרה שבו הסכימו לוותר על תביעות העבר ולהעניק כוח משמעותי לבנק נוכח הסיכונים והגבוליות של התיק. לפיכך, סעיף 2(ג) להסדר הפשרה נוקט לשון רחבה, וניכר כי הצדדים ביקשו להעניק לבנק את הכוח לממש את התיק לפי ראות עיניו במידה שהמערער יפר את התחייבויותיו על-פי הסדר הפשרה. בנסיבות אלה נראה כי הביטוי "לרבות קנייה ומכירה של אופציות" נועד להבהיר כי הבנק רשאי לבצע פעולות אלה, אולם אין הוא בגדר הסדר שלילי ביחס לביצוע פעולות אחרות על ידי הבנק. משכך, איני רואה להתערב במסקנתו הפרשנית של בית המשפט המחוזי לפיה הביטוי "כל פעולה" בסעיף 2(ג) להסדר הפשרה כולל גם פעולה של כתיבת אופציות.