--- סוף עמוד 47 ---
23. יצוין כי במהלך הדיונים בפנינו עלתה הסוגיה של אי-ההצלחה של יישומון "המגן" שהוצע לשימוש הציבור באופן וולונטרי, על מנת לאפשר איתור עצמי של חשיפה לחולים מאומתים, כחלופה פוטנציאלית לשימוש באיכונים. המשיבים הצביעו על כך שרמת ההיענות של הציבור לשימוש ביישומון זה הייתה נמוכה, ובשל כך, כמו גם בשל מגבלות טכנולוגיות אחרות – נטען כי היישומון אינו תחליף אפקטיבי דיו לאיכונים. בשלב הנוכחי, לא הונח בפנינו די מידע על מנת לבחון נושא זה, הגם שמלכתחילה אף הוא נכלל בגדרו של הצו על-תנאי שהוצא. אולם, ברמת השכל הישר ניתן לומר את המובן מאליו: כיצד ניתן לצפות לשיתוף פעולה של הציבור עם שימוש ביישומון מסוג זה, כאשר ידוע לכול שממילא ננקט אמצעי חריף ומדויק יותר על-ידי הממשלה. במובן מסוים, לפחות ככל שהדברים נוגעים להיבט של שיתוף פעולה, ניתן לראות בכך נבואה המגשימה את עצמה.
24. להשלמת התמונה יש להוסיף, כי הדיון בחלופות הוא מורכב מכפי שניתן להתרשם תחילה. לעתים, להעדפה של חלופה אחת על פני האחרת יש גם השלכות חלוקתיות (ראו והשוו: Daphne Barak-Erez, Distributive Justice in National Security Law, 3 HARVARD NAT'L SECURITY J. 283 (2012)). כך למשל, אם היה בסיס לקבוע שהשימוש בכלי של חקירות אפידמיולוגיות אינו מגיע לרמת היעילות של השימוש באיכונים (דבר שלא הונח לו בסיס מספיק בתנאים הנוכחיים) – העדפתן הייתה משפיעה לא רק על הסוגיה הבריאותית, אלא גם על היקף ההגנה על זכויות אחרות (למשל, בשל הצורך להטיל מגבלות נוספות על מפגשים חברתיים או פעילות עסקית). המורכבות האמורה גוזרת כמובן זהירות על הליך הביקורת השיפוטית. ואמנם, גזרנו זהירות זו על עצמנו.
עם חתימה
25. מול הזכות לפרטיות והזכות לכבוד האדם עומד האינטרס הציבורי החשוב של שמירה על בריאות הציבור וחייו. אכן, לא ניתן לומר שבתקופה של מגפה קטלנית כמו זו שבה אנו מצויים ניתן לדבר על business as usual, בבחינת "מה שהיה הוא שיהיה". ההגנה על הזכות לפרטיות אינה יכולה להיות בתקופה זו דומה להגנה עליה בזמנים רגילים, וההכרה באפשרות לקיים חקירה אפידמיולוגית במצוות החוק היא עדות מובהקת לדבר. אולם, גם ברעום התותחים, ובענייננו גם כאשר הנגיפים מכים, אין משמעות הדברים ששאר הזכויות נמחקות. האיזון משתנה, אך לא מתאיין. ברוח ספרו של ז'וזה סאראמאגו "על העיוורון" שעסק בתקופה של מגיפה, אסור שהמאבק