--- סוף עמוד 73 ---
השימוש במעקב מגעים על ידי ארגון ביטחוני מדינתי הוא מהלך קיצוני בקנה מידה עולמי, ולפי המידע שנמסר לנו אין לו אח ורע באף מדינה דמוקרטית-מערבית אחרת.
7. אין ספק שזוהי שעה מאתגרת בהיבט של הזכות לפרטיות. הטכנולוגיה התפתחה והשתכללה, מהפכת האינטרנט ו"הטלפון החכם" שינו את חיינו ללא הכר – ולא זו בלבד שכיום חלק לא מבוטל מן האוכלוסייה בוחר לקחת חלק פעיל ברשתות החברתיות ולשתף מכרים וזרים בפרטים אישיים על אודות חייו; אלא שבמרבית השירותים שבהם אנו עושים שימוש, על מגוון היישומונים למיניהם, נדרש שיתוף מידע אישי ואגירתו. ויצוין כי דומה שהקורונה והריחוק החברתי שגזרה עלינו, הגבירו אף הם את השימוש במרחב הווירטואלי ובתוך כך את הנכונות לשתף מידע אישי בגדרו. לנוכח השינוי בדפוסי החיים, יש הסבורים כי בעת הזו אין עוד רלוונטיות לזכות לפרטיות או שלכל הפחות חל פיחות במעמדה (ראו בהקשר זה פסקה 2 לעמדת חברי השופט נ' סולברג וכן פסקה 3 לחוות דעתו בעניין בן מאיר). כשלעצמי, סבורתני כי דווקא בתקופה זו נודעת חשיבות יתרה לזכות לפרטיות ולערכים שעומדים ביסודה – ומוטל עלינו להגדירה ולהמציאה מחדש אל מול אתגרי השעה (ראו בהקשר דומה: בירנהק מרחב פרטי, בעמ' 45-44). מכל מקום, וזה העיקר, גם אם בשנת 2021 אנשים מוכנים לשתף (מנקודת מבט אחת) או להקריב (מנקודת מבט אחרת) באופן וולונטרי ומוסכם חלקים גדולים מהמרחב הפרטי שלהם – איך בכך משום הצדקה לשימוש הממשלה במנגנון כופה וחשאי לאיסוף ועיבוד מידע פרטי על תושבים ואזרחים.
הפגיעה המצטברת בממד הזמן ולנוכח ההארכה "האוטומטית" של החוק
8. ניתן לסכם עד כה ולומר, שעצם הסמכת הממשלה לעשות שימוש במעקב מגעים יוצרת פגיעה קשה, חריגה ודרקונית בזכות לפרטיות ובמרקם החיים הדמוקרטי בישראל. הפגיעה שתוארה מתעצמת, מקום שהשימוש באיכוני השב"כ נמשך ברצף מאז חודש מרץ האחרון (למעט הפוגה קצרה) וזה קרוב לשנה; כאשר התקופה הממושכת שבה נעשה שימוש במעקב המגעים הופכת אותו מאירוע חריג, נקודתי ומצומצם בזמן, לפרקטיקה נוהגת. מעבר לכך שעובדה זו מעצימה את הפגיעה שהחוק מסב לזכויות יסוד, הסכנה במצב כזה היא של "נרמול" הפגיעה בחסות החוק, באופן החותר תחת הזכות לפרטיות עצמה וההצדקות לקיומה (והדברים נכונים אף ביחס לשחיקת ערכים דמוקרטיים בסיסיים) – ומדובר בתרחיש אימים של ממש.
--- סוף עמוד 74 ---