דברים אלה אמורים על אחת כמה וכמה מקום שהחוק הכפיל את אורך חייו מכוח סעיף 38 לחוק יסוד: הכנסת (להלן גם: סעיף 38), כך שתוקפו הוארך עד ליום 6.7.2021. מדובר בהוראה המהווה ברירת מחדל להארכה אוטומטית של חקיקה שתוקפה פג בשלהי כהונת כנסת יוצאת עד לתחילת כהונתה של כנסת נכנסת – מבלי שנדרש לקיים הליך חקיקה בנדון. ויוער, כי אינני רואה פגם בעצם הארכת החוק מכוח סעיף 38, אלא שהדבר מקרין על שאלת החוקתיות של החוק. חוק הסמכת השב"כ מפקיד בידי הממשלה כוח רב עוצמה ואף מסוכן, כאשר ההצדקה להענקת כוח זה היא נחיצות ודחיפות השעה. במובן זה, זמניות החוק היא שעומדת ביסוד הלגיטימיות שלו. בחלוף התקופה של 6 חודשים שנקבעה לכתחילה לתוקפו של החוק, מן הראוי היה כי המחוקק ישוב ויבחן אם עוד קיימת הצדקה להקנות לממשלה את הסמכות הפוגענית של שימוש באמצעי זה ובאיזה היקף – זאת בשים לב לנתונים שהצטברו עד כה לעניין יעילות השימוש באיכוני השב"כ וההתפתחויות המשמעותיות שאירעו מאז חקיקת החוק בחודש יולי 2020. ויפים לעניין זה דבריה של הנשיאה חיות בעניין בן מאיר:
"כאשר מדובר בהסדר זמני באופיו, שבמועד קביעתו נקבע כי הוא מוגבל בזמן, בכל נקודה שבה מתבקשת הארכת תוקף ההסדר מתעורר מחדש הצורך לשוב ולבחון את המסלול שבו יש לעגן את אותו הסדר ולהידרש לשאלה האם ההסמכה שמכוחה הוא נקבע מספיקה" (שם, פסקה 30).
הרציונלים שהובילו בשעתו להכרעה כי נדרש לעגן את סמכות הממשלה להיעזר באיכוני השב"כ בחקיקה ראשית (עניין בן מאיר, פסקאות 32-31), תומכים אף בכך שנדרש היה לקיים הליך חקיקה חדש ומלא לצורך הארכת תוקפו של חוק הסמכת השב"כ. בנסיבות שבהן הדבר לא אירע, ויוער כי אין מניעה חוקית לקיים הליך חקיקה אף בתקופת בחירות, נדרשת בדיקה קפדנית של חוקתיות החוק "המוארך" אוטומטית. כך במיוחד מקום שהחוק נקבע כהוראת שעה שתוקפה מוגבל ומתוחם; תוך שהמחוקק הורה כי בחלוף חצי שנה תוקפו של החוק יפוג, וככל שיימצא כי הדבר דרוש יתקיים הליך חקיקה חדש. יוזכר בנקודה זו כי מהעדכונים שהועברו לידינו, עולה שגם ועדת החוץ והביטחון של הכנסת וכן היועץ המשפטי לממשלה קראו לממשלה להניח הצעת חוק ממשלתית בנושא – אולם כאמור בהודעת עדכון מטעם משיבי הממשלה מיום 26.1.2021, הממשלה החליטה שלא לפסוע בנתיב זה "נוכח העדר יכולת לקדם חקיקה במצב הדברים הקיים, לאחר התפזרות הכנסת ובמורכבות הפוליטית לקראת הבחירות".