(א) זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, וזו לשונו:
"418. המזייף מסמך, דינו - מאסר שנה; זייף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, דינו - מאסר שלוש שנים; ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו - מאסר חמש שנים."
הוכח כנדרש שהנאשמים, או מי מטעמם, זייפו את צוואת המנוחה, וזאת בכוונה לקבל את ירושתה, והכל בנסיבות מחמירות המתבטאות בשווי הרכוש, הכולל דירה וכספים, וכן בתחכום המעשים בהם עירבו גורמים נוספים לצורך מעשי הזיוף, כולל שתי עדות. על כן הנני מרשיע את שני הנאשמים בביצוע עבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות.
(ב) שימוש במסמך מזויף, עבירה על סעיף 420 לחוק העונשין, וזו לשונו:
"המגיש או מנפק מסמך מזוייף או משתמש בו בדרך אחרת, בידעו שהוא מזוייף, דינו כדין מזייף המסמך."
הוכח כנדרש שהנאשמים השתמשו בצוואה המזויפת, עת הגישו אותה לרשמת לענייני ירושה, ביודעם שמדובר בצוואה מזויפת, על כן הנני מרשיע את שני הנאשמים בביצוע עבירה של שימוש במסמך מזויף.
(ג) נאשמת 1 בלבד: קבלת דבר במרמה, עבירה על סעיף 415 לחוק העונשין, וזו לשונו:
"המקבל דבר במרמה, דינו - מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו - מאסר חמש שנים"
--- סוף עמוד 119 ---
סעיף 414 לחוק, שהוא סעיף ההגדות לעבירה זו, קובע:
"בסימן זה -
"דבר" - מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה;
"מרמה" - טענת עובדה בענין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת; ו"לרמות" - להביא אדם במרמה לידי מעשה או מחדל;"
בית המשפט העליון התייחס בפסקי דין רבים לעבירה זו, ובין היתר נקבע בתיק ע"פ 752/90 ברזל נ' מ"י, מו(2) 539 :
"הפסד למרומה יכול שיתבטא רק בעצם הפגיעה שנפגע בחופש שיקול הדעת וההכרעה שלו, כתוצאה מן המרמה. שכן האינטרס החברתי עליו באה עבירת המרמה להגן הוא חופש הרצון, חופש הפעולה וחופש הבחירה של המרומה. פגיעה בחופש זה אשר באה כתוצאה ממעשה המרמה, ואשר הביאה למרמה יתרון או הישג, הם שעומדים ביסודותיה של העבירה שבסעיף 415 לחוק (ראה מאמרו של ד"ר ד' ביין, "האינטרס החברתי המוגן באמצעות עבירת המרמה", הפרקליט, כ"ו (תש"ל) עמ' 85)".
היסוד העובדתי של העבירה:
קבלת דבר במרמה היא עבירה "תוצאתית", ולה שני יסודות עובדתיים: האחד, הוא "מרמה", שמשמעותו הצגת טענות כוזבות, והשני – "קבלת דבר", כולל "טובת הנאה" .