שקרי הנאשמים ומשמעותם הראייתית
--- סוף עמוד 117 ---
126. בנימוקי הכרעת דין זו התייחסתי גם לשקרי הנאשמים בעניינים שונים, הן במהלך חקירותיהם במח"ש, והן בעדויותיהם בבית המשפט. בית המשפט העליון התייחס פעמים רבות לסוגיית שקרי נאשמים, ודי אם אזכיר את ההלכה שנקבעה לפני כארבעה עשורים, בתיק ע"פ 501/81, 610 אבו-חצירה ואח' נ' מדינת ישראל, בעמ' 147 :
"... הלכה היא, שכאשר "הוכחו עובדות המסבכות את הנאשם במעשה העבירה, ויוצרות לכאורה ראיה לחובתו, והנאשם אינו מנסה כלל להמציא הסבר מצדו לעובדות שהוכחו, או שהוא בודה מלבו דברים שאין להם שחר, רשאי בית-המשפט, בתנאים מסוימים, לקבוע על סמך זה את אשמת הנאשם'".
מספר שנים לפני פרשת אבו חצירה הנ"ל, התייחס בית המשפט העליון לשקרי נאשמים בחקירותיהם, וזאת בתיק ע"פ 161/72 סרסור ואח' נ'' מ"י, פ"ד כח(2) 203, 220, שם נקבעו ארבעה תנאים, שבהתקיימם, יוכלו שקרי נאשמים בחקירתם לשמש כסיוע לראיות, ובהמשך התווסף תנאי חמישי, בתיק ע"פ 611/80 מטוסיאן נ' מ"י, פ"ד לה(4) 109 – להלן התנאים:
(א) השקר יהיה מהותי ולא בעניין פעוט ערך.
(ב) שקר המוכח בראיות עצמאיות.
(ג) שקר ברור וחד משמעי.
(ד) שקר המכוון להכשיל חקירה ולהטעות את בית המשפט.
(ה) השקר קשור לעבירה עליה נסב המשפט, ואינו נובע מעילה אחרת שאינה רלוונטית לצורך בחינת האשמה.
לשקרי הנאשמים התייחסתי בנימוקי הכרעת דין זו, במקומות הרלבנטיים לכך, ואין צורך שאבחן אחד לאחד את התנאים המובילים לקביעה, ששקרי הנאשמים ישמשו כסיוע, וזאת מאחר ובתיק זה אין דרישה לסיוע. יחד עם זאת, הצטברותם של שקרי הנאשמים, עליהם עמדתי, כאמור, לעיל, משמיט את הקרקע תחת הגנתם.
סוף דבר – אישום ראשון
127. הנאשמים עשו עליי רושם גרוע, והם לא בחלו בשימוש בכל אמצעי, בכדי להביא לחילוצם מהתסבוכת הפלילית שנכנסו אליה, והמפורטת בכתב האישום.
128. ההגנה נמנעה מלהציג ראיות ולהעיד עדים חיוניים, עליהם הצהירו הנאשמים שיגיעו ויעידו, וזאת מבלי ליתן כל הסבר סביר או הסבר כלשהו להימנעות זו. הצהרות הנאשמים במהלך עדויותיהם,
--- סוף עמוד 118 ---
לפיהן יגיעו עדים רבים להוכיח את דבריהם, הן הצהרות בעלמא, וכל מטרתם היא לנסות וליתן נופך של מהימנות לשקריהם.
129. הנאשמים כבשו גרסאות שונות, כולל בעניינים שבלב המחלוקת, וההסברים לכך היו בלתי סבירים ואני דוחה אותם על הסף.
130. הנאשמים אף הטילו דופי בחוקרי מח"ש, וניסו להעצים את אירוע פרסום כתב האישום בטרם יגיע לנאשמת, וכן להעצים את הקשר שהיה בין עו"ד כרמית נעמן לחוקרים, והכל משלא מצאו כל דרך ראייתית להתמודד עם שלל הראיות המפלילות נגדם. ניסיונותיהם הנ"ל של הנאשמים נכשלו, ומארג הראיות שהוצג בכל הנוגע לאישום הראשון מוביל למסקנה אחת ויחידה, והיא שהנאשמת 1 ביצעה את כל העבירות המיוחסות לה באישום הראשון, והנאשם 2 ביצע עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעות דבר בנסיבות מחמירות וכן עבירה של שימוש במסמך מזויף, ואני מזכה אותו, מחמת הספק, מביצוע עבירה של פגיעה בפרטיות, והכל כפי שיפורט להלן: