--- סוף עמוד 18 ---
ב"כ הנאשמים ביקשו להעדיף את גרסת העדות בבית המשפט, על פני גרסתן בפני חוקרי מח"ש. לדבריהם "העדות לצוואה" הגיעו לבית המשפט והעידו פעמיים בהליך האזרחי ופעם נוספת בהליך הפלילי, והתובע בחר להתעלם לחלוטין מגרסתן. עוד נטען ע"י הסנגורים, ששתי העדות מסרו בבית המשפט, שגרסתן במח"ש היא שקרית, והוסיפו שהן עברו מסכת התעללות קשה ע"י חוקרי מח"ש. הסנגורים הוסיפו וטענו, שאין קשר עם המציאות לכותרת שב"כ המאשימה נתן לעדותן, "עשינו למירה טובה", והוסיפו, שצפייה בקלטת העדות של אתי סוויסה מעלה (ציטוט מסיכומי הסנגורים): "שמעיין לוי כהנא החוקרת בעצמה אומרת לאתי את דעתה אל מול העדה אתי וקרנית ויין שישבה לצידה, בדקה 03:59 בשעה 17:34:28 דקות --"אמרתי לה שזה ברור לי שעשיתן טובה לחברה שהיא לא ידעה שזה ימשיך להיות". (שותלת לאתי בראש עשית טובה לחברה יש להדגיש שאתי לא אמרה זאת אלא מעיין אמרה בהקלטת החקירה המצומצמת למה שמתאים לחוקרי מח"ש בתיק זה)".
הסנגורים הוסיפו וטענו: "אפילו בסיכומים שנועדו לעשיית צדק במחלקה שאמונה על מערכת החוק נראה מרדף לא צודק, על ידי הסתרת האמת כפי שהיא".
כפי שיפורט בהכרעת דין זו - אין בידי לקבל טיעון זה של הסנגורים – הסנגורים לא התייחסו לכך, שהמשפט "עשינו טובה למירה" נאמר ע"י העדה רונית רוזנצוייג, עוד בחקירתה ת/6, לאחר שנשאלה "איך יכול להיות שאת חותמת על הצוואה לא בנוכחות אידית ולא בנוכחות עו"ד?", ותשובתה: "אני לא חשבתי לרגע שזה משהו לא טוב ולכן חתמתי כך כטובה לחברה, אני מאוד מעריכה את מירה והיא יקרה לי ולכן עשיתי לה טובה וחתמתי" (שורות 36-38)". שתי העדות, רונית ואתי, העידו באופן בלתי עקבי בפניי, ושתיהן עשו עליי רושם בלתי מהימן, כאשר כל מטרתן בעדותן בבית המשפט הייתה לסייע לחברתן הנאשמת 1 – לכך אתייחס באופן מפורט בהמשך.
26. חקירה ראשונה של רונית רוזנצוייג במח"ש ביום 8/6/15 – ת/5:
הכרעת דין זו תתייחס לחלקים הקבילים של העדות, ולא לחלקים הבלתי קבילים, כגון עדויות שמועה ותחושות אישיות.
רונית נחקרה בחשד לקשירת קשר לביצוע פשע וזיוף צוואתה של המנוחה (שורות 2-3), וכשהתבקשה להגיב על החשדות נגדה השיבה "אני לא מבינה למה אני קשורה לפשע. הדברים הם לא נכונים" (שורות 11-12), ומיד החלה להסביר זאת (שורות 12-37).