הסנגורים המשיכו וכתבו בסיכומיהם:
"93. יודגש כי חקירותיה של אתי לא תועדו במלואן ואף הוצגו ראיות בביהמ"ש אודות פרטיהם. אתי הוזעקה מטיול עם בנה ללא כדורים ומזון החל משעות הצהריים כאשר היא חולת אפילפסיה, ולוקה בנפשה, בעלת נכות. ועוכבה שעות רבות מעבר לזמן העיכוב המותר עפ"י חוק. "
22. ב"כ הנאשמים הפנו לדברי הפתיחה של אתי, בעדותה בבית המשפט, שהיא עברה התקף, נתנו לה כדורים, נתנו לה לשמוע את אמא שלה בוכה ואז היא חזרה בה מעדותה וכי "אמרתי להם מההתחלה .. אמרתי למפקד שאני אגיד לו שאח שלי רצח את רבין רק תוציאו אותי מפה בבקשה..." פרוטוקול מיום 27.2.18, עמ' 36 שורות 1-8).
--- סוף עמוד 17 ---
23. הבאתי את עיקרי סיכומי ב"כ הנאשמים באותן המילים כפי שהן נכתבו על ידם. הסיכומים מושתתים על מספר אדנים, והעיקריים שבהם: החלטת הנבת"ם, וכן הבקשה לקבל את דברי אתי ורונית בבית המשפט, ולקבוע שהן אמרו דברים שונים בחקירותיהם במח"ש לאור לחצים ואיומים מצד חוקריהם. בהכרעת דין זו אתייחס לכל טיעוני הסניגורים דלעיל, וכן לטענות הנוספות שהועלו על ידיהם, ואתייחס בפירוט לסתירות ולפרכות שבדברי העדים, ואקבע ממצאי מהימנות ומסקנות.
דיון והכרעה – האישום הראשון
24. כעת אדון בכל הטענות שהועלו ע"י שני הצדדים, הסנגורים והתובע, ואתייחס באופן מפורט לעדויות שנשמעו בפניי, ואכריע במחלוקות שבין הצדדים.
העדה רונית רוזנצוייג
25. רונית היא אחת משתי החתומות על הצוואה (השניה היא בתה אתי סויסה)
רונית ואתי הודו בחקירתן במח"ש, שהחתימה היא מעשה זיוף וכי מעולם לא ראו את המנוחה בחייה, אלא בתמונות לאחר מותה, וכי חתמו לבקשת הנאשמת, עמה יש להם הכרות רבת שנים. יחד עם זאת, בעדותם בבית המשפט חזרו השתיים מגרסתן במח"ש, אך כפי שאפרט בהמשך, גרסתן החדשה היא גרסה כבושה, בלתי סבירה, בלתי עקבית, ואני דוחה אותה על הסף, ומעדיף את הודעותיהן במח"ש, כמצוות סעיף 10א(א) לפקודת הראיות, וזו לשון סעיף 10א(ג) לפקודת הראיות:
"בית המשפט רשאי לסמוך ממצאיו על אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה, או על חלקה, והוא רשאי להעדיף את האמרה על עדותו של העד, והכל אם ראה לעשות כן לנוכח נסיבות הענין, לרבות נסיבות מתן האמרה, הראיות שהובאו במשפט, התנהגות העד במשפט ואותות האמת שנתגלו במהלך המשפט, והטעמים יירשמו".
חיזוק לגרסת העדות במח"ש, לעומת גרסתן בבית המשפט, ניתן למצוא למכביר, כולל שקרי הנאשמים, עליהם אעמוד בהמשך.