"שאלה: האם מותר לעשות בדיקות במערכות המשטרה הן לצרכייך הפרטיים או לצרכיהם הפרטיים של אזרחים שאינם שוטרים?
תשובה: זה אסור. מסוף משטרתי הוא לא מיועד לזה. הוא מיועד רק לעבודת משטרה"
בעדותה בבית המשפט, נשאלה הנאשמת שוב בעניין הבדיקות במערכת המשטרתית (פרוטוקול מיום 7.4.19, עמ' 268, שורות 16-23):
"ש. במקרה אחרי הבדיקות האלו, אחרי הבדיקה של אתי יש בדיקה של דוד מיכאל, ובמקרה את מתקשרת אליו, איך עכשיו זה מסתדר שמישהו לקח לך את הקוד? חיפש על הת.ז. שלך, על אירוע שלך?
ת. קיבלתי את הטלפון מגבע להתקשר אליו, לדוד. התקשרתי לדוד, ודיברתי עם הדוד כי גבע נתן לי את הטלפון שלו.
ש. אם ככה, מה ההגיון לחפש את הדוד במערכות אם יש לך את הטלפון שלו?
--- סוף עמוד 172 ---
ת. לא אני חיפשתי אותו, בטח מישהו שמע שאני מדברת איתו וחיפש את השם שלו. לא אני חיפשתי אותו. הבחור הזה שנתן לי את השם נתן לי את השם ופשוט ברח"
העד פרידלנדר עשה עליי רושם אמין ביותר, וברור לי שמדובר באדם מקצועי, העושה את עבודתו נאמנה, ואני מקבל את דבריו ונותן בהם אימון מלא. בנוגע להסברי הנאשמת אודות שימוש בקוד ובסיסמה שלה ע"י שוטרים אחרים, כולל ראש לשכתה, אני דוחה גרסה זו על הסף, בהיותה בלתי הגיונית, בלתי סבירה, ונוגדת את מארג הראיות הנסיבתיות שבתיק, ושנתתי בו אימון מלא. הנאשמת, אליה אתייחס בפרק הבא, עשתה עליי רושם גרוע, והייתה מוכנה למסור כל דבר, כולל הכפשת אחרים והטלת האשמות שווא עליהם, והכל בכדי לנסות ולחלץ עצמה ממעשיה הפליליים.
גרסאות הנאשמת 1 – מירה כרסנטי
191. גרסת הנאשמת במח"ש – ת/9(ה) מיום 23.9.14:
בחקירת הנאשמת במח"ש, ת/9(ה), היא נחקרה בנוגע לחשד, לפיו בחודש מאי 2014 ניצלה לרעה את תפקידה ואת סמכותה כשוטרת, והוציאה פרטים בניגוד לחוק מהמסוף המשטרתי. לאחר הצגת החשדות, נשאלה הנאשמת אם היא רוצה להגיב לחשדות נגדה, ותשובתה "לא. אני אשמע ממך. אני בכלל לא יודעת על מה מדובר. למה סתם להגיד" (שורה 13). לשאלה האם הייתה מעורבת בתאונת דרכים בתאריך 19.5.14, השיבה בשלילה (שורות 15-16), אך בהמשך הסבירה החוקרת לנאשמת על איזה אירוע מדובר, בכך שמדובר באירוע במהלכו בתה נהגה והיא ישבה לצדה, "הגיע רכב שעשה פרסה ושניכם עצרתם טרם התנגשות" (שורות 20-21), ותשובת הנאשמת הייתה "בטח שאני זוכרת" (שורה 22), והוסיפה "זו לא תאונה שלי וגם לא הייתה תאונה בכלל" (שורה 22), וכי "לא הייתה תאונה אלא היה מקרה, היה אירוע" (שורה 27-28).