גם גרסה זו של הנאשמת נדחית על ידי על הסף – הכיצד יכול היה "הסנגור" לשמוע את שמו של הנהג, אם הנאשמת בדקה את פרטיו במסוף? והכיצד יכל אותו "סנגור" לקשר בין יעקב יאנקיס, לדוד מיכאל השוטר הגמלאי? התמיהה מתעצמת לאור העובדה, שאותו דוד מיכאל פרש מהמשטרה 19 שנים קודם לכן (עדות דוד מיכאל, עמ' 155, שורה 12).
בהמשך, כשעומתה הנאשמת עם העובדה, שהוציאה מהמערכת פרטים של אתי יאנקיס ושל אחיה דוד מיכאל, השיבה "לא. את יודעת מה? תרשמי שאני לא זוכרת, למה סתם להגיד" (שורות 107-108). אם הנאשמת לא רצתה "סתם להגיד", אז מדוע עד לאותו משפט בכל זאת אמרה דברים, והמסקנה היחידה העולה מכל הניתוח הנ"ל, שהנאשמת אכן אמרה "סתם" דברים, שהם דברים לא נכונים, ואני דוחה את דבריה על הסף.
הנאשמת אישרה כי שוחחה עם דוד מיכאל, וכשנשאלה אם הציגה עצמה כחוקרת תאונות וכתובעת משטרתית, השיבה "אין מצב. לא היה ולא נברא. לא זוכרת מה אמרתי, אבל אני לא אומרת דברים כאלה כי אני פקידה" (שורות 125-126). הנאשמת גם שללה כי איימה במעצרו של הנהג, ובמילותיה "לא. אני לא אומרת דברים כאלה, אני לא בן אדם כזה. מה פתאום" (שורה 133) וכי "זה לא באישיות שלי, ממש לא לא לא" (שורות 135-136).
הרושם שקיבלתי מהנאשמת הוא, שהיא אכן מסוגלת לומר פרטים לא נכונים, ואף לאיים במעצר, במיוחד כאשר קיבלתי את דברי העדים האחרים כדברי אמת – כפי שקבעתי בנוגע ליתר האישומים, הנאשמת ידעה למסור קורות חיים כוזבים, בכדי לקבל במרמה עבודה במכללת אקדמון, כך שאין כל תמיהה מהתנהגותה עם כל המעורבים ב"תאונה", ואני קובע שמה שהעדים אמרו שהיא אמרה, היא אכן אמרה.
הנאשמת עומתה עם חוסר ההיגיון שבדבריה: "את ידעת בדיוק את הפרטים שלהם שהרי עשית בדיקות במערכת אדם ראית את כל העץ המשפחתי שלהם והכל" (שורות 145-146), ותשובתה "אם
--- סוף עמוד 175 ---
את אומרת, אדם כן עשיתי במערכת אדם. אני אגיד לך, כן, כדי לקבל אינדיקציה אולי כן להגיש תביעה אבל לא עשיתי את זה" (שורות 147-148) – בכך הודתה למעשה הנאשמת, שעשתה שימוש במערכת המשטרתית, וזאת לצרכיה האישיים, בכדי לשקול הגשת תביעה. כאן המקום לציין, את שאלת החוקרת בעניין השימוש במערכת המשטרתית, בנוגע לאישום הראשון (ת/23) "למה את בודקת לצרכים פרטיים? את בן אדם אינטליגנטי, את יודעת שלא היית צריכה להיכנס?", ותשובת הנאשמת הייתה "נכון את צודקת" (ת/23, 310-312). החוקרת לא הסתפקה בשאלה הנ"ל, וחידדה את שאלתה, באומרה "ש. כל פעם שקורה לך משהו בחיים הפרטיים את בודקת במערכת המשטרתית. זו לא פעם ראשונה, את יודעת למה אני מתכונת ואת לא בחורה טיפשה, את יודעת שיש לך את היכולת להיכנס לפרטים של אנשים, זו חדירה לפרטיות של אנשים, אסור", ותשובת הנאשמת "הסכמתי איתך כבר אז" (ת/23, 313-316). בכך, הודתה הנאשמת בכניסה למערכת המשטרתית, והוצאת מידע משם, לצרכיה האישיים, וזאת בניגוד לאיסור המפורש לעשות כן.