198. עבירת המרמה והפרת אמונים:
סעיף 284 לחוק העונשין קובע:
"עובד ציבור, העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים, הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה, אילו נעשה כנגד היחיד".
בפרק המשפטי של האישום הראשון, דנתי בעבירה זו, והתייחסתי לפסיקת בית המשפט העליון בנוגע אליה. בחינת יסודות עבירת המרמה והפרת האמונים, כפי שנקבע בפרשת שמעון שבס, אליה התייחסתי בפרק המשפטי שבאישום הראשון, מובילה למסקנה אחת ויחידה, לפיה כל יסודות העבירה התקיימו בעניינה של הנאשמת. אמנם, לא כל ניגוד עניינים גורר אחריו פגיעה מהותית באינטרס המוגן, ויש לבחון את מהותו ואופיו של ניגוד העניינים, בין היתר, באמצעות בחינת עוצמתו, מידת הסטייה מהשורה, מעמדו של עובד הציבור בהיררכיה הציבורית והשפעת פעולותיו על עובדי המדינה והציבור. הנאשמת פעלה בניגוד לכללים, עת הוציאה פרטים אודות המתלוננים מהמערכות המשטרתיות. בפרשת רפאל לוי, שגם אליה התייחסתי בפרק המשפטי שבאישום הראשון, נקבע, שדי בכך שהעבירה התאפשרה בשל תפקידו של עובד הציבור: הנאשמת נכנסה למערכות המשטרה לצרכיה האישיים, התייצגה בפני אחרים בכזב כבעלת תפקיד משטרתי של תובעת ו/או חוקרת תאונת דרכים, איימה בשליחת ניידת משטרה ובמעצר, אמרה לדוד מיכאל שאחותו ו/או גיסו אחראים לתאונת פגע וברח, ואף אילצה את בני הזוג יאנקיס למסור לידיה את פוליסת הביטוח של רכבם, וזאת בניגוד לרצונם, תוך שהשתמשה במשאבים המשטרתיים בכדי להגיע אליהם ואל מר דוד מיכאל.
מעשיה של הנאשמת נעשו תוך ניגוד עניינים, שעה שפעלה לצרכיה הפרטיים, תוך שימוש במערכות המשטרתיות, וטיפלה בתאונת הדרכים", או ב"אירוע", בה הייתה מעורבת בתה, וכאשר הנאשמת ישבה לצידה ברכב. עצם טיפול הנאשמת בתיק יוצר את ניגוד העניינים האסור, בין האינטרס הציבורי עליו היא מופקדת כשוטרת, לבין האינטרס האישי שלה בטיפול באותה "תאונת דרכים". מעשיה הנ"ל של הנאשמת מהווים הפרת אמונים, עת פגעה באימון הציבור בשוטרי משטרת ישראל, ובמוסד המשטרה בכללותו.
--- סוף עמוד 183 ---
מצופה משוטר, הממלא תפקידו מכוח הדין, שלא לחרוג מסמכויותיו, במיוחד כשמדובר בסמכויות רחבות ובעלות משמעות מבחינת השפעתן ותוצאותיהן על הציבור. המערכת נותנת בשוטר אימון רב, מתוך אמונה שהוא לא ינצל את מעמדו ותפקידו לרעה, ומעשיה של הנאשמת מהווים פגיעה חמורה ומשמעותית באימון זה.
מסקנתי היא, שכל יסודות העבירה של מרמה והפרת אמונים התקיימו בעניינה של הנאשמת, והוכחו כנדרש, על כן הנני מרשיעה בביצוע עבירה זו.