--- סוף עמוד 20 ---
רונית אמרה מפורשות, שאין לה עם המנוחה "שום קשר מעבר לזה שהכרתי אותה בבית של מלכה" (שורה 46), על כן נשאלה "אם אין לך שום קשר איתה ורק הכרת אותה פעמיים בבית של מלכה אז למה שהיא תבחר בך כעדה לצוואה ולא מישהו אחר מקרובי משפחתה?", ותשובתה הייתה "זה אני לא יודעת" (שורות 47-49). כשנשאלה רונית אם שאלה את המנוחה מדוע היא לא קוראת למישהו מבני משפחתה להיות עדים לצוואה, השיבה "לא שאלתי אותה אבל אני יודעת ממנה שאין לה אף אחד בעולם ושאין לה ילדים" (שורות 59-61). כשנשאלה רונית מדוע המנוחה בחרה מבין ארבעת ילדיה של מלכה רק את הנאשמים כיורשים, ודווקא אותם, השיבה "באמת אני לא יודעת. אני רק יודעת שדב אחיה של אדית אהב מאוד את מלכה. זה דברים ששמעתי מהשיחות שהיו לאדית ולמלכה" (שורות 69-70).
בהמשך עדותה התבקשה רונית לפרט אודות חתימתה על הצוואה: לדבריה, היה "דף אחד, אני חתמתי מצד ימין" (שורות 74-75), וכשנשאלה איך בדיוק חתמה השיבה "את החתימה הרגילה שלי, רונית רוזנצוייג" (שורות 82-83). כשנשאלה אם היא בטוחה שזה היה דף אחד, השיבה "זה היה טופס אחד של שני דפים, חתמנו על שני הדפים" (שורות 80-81). בהמשך אמרה, כפי שכבר ציינתי לעיל, שלאחר החתימה היא לקחה את הצוואה ומסרה אותה לנאשמת (שורה 98).
רונית נשאלה בנוגע ליום חתימתה על הצוואה, ותשובתה "אני לא זוכרת אבל נראה לי שזה היה חודש אחרי שמלכה נפטרה זה היה באזור של ראש השנה. מלכה נפטרה בערב חג" (שורות 100-101) –
בכך מתחילות הסתירות והפרכות בגרסתה של רונית:
מלכה ז"ל נפטרה ביום 28.9.11, ואילו רונית חתמה על הצוואה ביום 20.9.13 – כשנתיים לאחר פטירת מלכה, ולא חודש אחרי. בתאריך 28.9.11 אכן חל ערב ראש השנה, ואילו בשנת 2013 חל ערב ראש השנה בתאריך 4.9.13 – מכאן, שיום 20.9.13 לא יכול להיות חודש אחרי ערב ראש השנה, אלא רק שבועיים, ולא מקיימים אזכרה שבועיים אחרי הפטירה.
בנוסף, גם אם הייתה אמורה להתקיים אזכרה למלכה ז"ל, הרי שלפי המנהג העברי לא מקיימים אזכרה בחול המועד סוכות, והתאריך 20.9.13 היה היום הראשון של חול המועד סוכות של אותה שנה, ומכאן – תמוה מאוד מדוע לרונית להגיע למנוחה ביום הראשון של חול המועד סוכות, שאינו מועד אזכרה מלכה, ואין ביום זה כל אירוע מיוחד שיצדיק הגעה למנוחה - מדובר בסתירה בעלת חשיבות להערכת מהימנות העדה, והיא מצטרפת לסתירות ופרכות רבות נוספות, אליהן אתייחס בהמשך, ושהביאו אותי, כאמור, לדחיית גרסת העדה רונית, לפיה היא חתמה על הצוואה בנוכחות המנוחה, ולהעדיף את גרסתה האחרת, לפיה הנאשמת הביאה את הצוואה לביתה ושם חתמה עליה.