"102. יש לציין כי חרף העובדה כי אתי שהתה במשרדי מח"ש החל משעה 13:00-12:30 לערך ועד ל23:30-23:00 מצויה הקלטה יחידה שאורכה היה שעה אחת, 35 דקות,ו23 שניות. מתוך מספר רב של שעות חקירה ולטענת העדה עברה יחס משפיל הכולל והפחדות איומים ולחצים דבר אשר פסול מעיקרו במיוחד לאור מצבה הרפואי"
הבאתי את טענות הסנגורים בנוגע לעימות בלשונם, ולמעשה הם מבקשים לבסס את טענתם להפעלת לחץ והפחדה על אתי, בציטוטים ובהערות שהובאו על ידם – אין בידי לקבל טיעונים אלה: טיפול תרופתי אינו אמור לגרום לאדם לומר שקר, וקיומו של לחץ, אצל אדם הנחקר בחשד לביצוע עבירות פליליות, הוא מובן מאליו – הלחץ בו הייתה נתונה אתי, ככל שהיה, נובע מעצם המעמד בו הייתה נתונה, ושאליו נקלעה בשל הסיוע שנתנה, ככל הנראה באופן תמים, לנאשמת, וחתמה על הצוואה כעדה, מבלי לראות את המנוחה. צפייה בקלטות החקירה של אתי, והעימות בינה ובין הנאשמת, ועל אף הערות הסנגורים, מעלה תמונה ברורה, לפיה אתי תיארה אירועים שהתרחשו בפועל, ולא "דקלמה" תשובות שניתנו לה ע"י החוקרים, ולבטח לא "המציאה" תשובות בכדי "להיחלץ" מלחץ החוקרים. בסעיף הבא אתייחס לעדות אתי בפניי, בבית המשפט, ולתשובותיה בעניין מעמד החקירה והעימות.
34. עדות אתי בבית המשפט מיום 27.2.18 (החל מעמ' 22):
--- סוף עמוד 39 ---
אתי, כפי שעשתה אימה רונית, החלה לדבר בבית המשפט בטרם תישאל, באומרה: "הגעתי לכאן אחרי לילה של אשפוז, אני ממש חשה לא בטוב. אני מרגישה שחל עליי עוול מאוד גדול ממה שנעשה" (עמ' 22, שורות 11-12), והוסיפה "קיבלתי זימון למשפט הזה לא כדין. לא הגיעו אליי לתת לי את הזימון. קיבלתי זימון 3 ימים לפני הדיון הזה. מח"ש הגיע לאחותי, לתחנת דלק, לא אני קיבלתי את זה. אני מרגישה שכל מה שנעשה מתנהגים אליי כנאשמת" (שורות 12-13). לדברי אתי "מה שקרה בחקירה במח"ש הם השתמשו ממש בחיים האישיים שלי כדי ללחוץ עליי ולגרום לי להגיד כל מיני דברים. הם השתמשו בזה שאני כרגע רק קיבלתי דירה מעמידר, והיחסים הזוגיים שלי עם בעלי חזרו למצב טוב, ישבו ונתנו לי לשמוע את אמא שלי בוכה, ישבתי שם 4 שעות. חזרתי ואמרתי שאני מוכנה להגיד שאח שלי רצח את רבין רק תשחררו אותי מכאן. ..." (עמ' 22, שורות 18-22). בהמשך עדותה אמרה "...החקירה הייתה כ"כ לא יפה והתנהגו אליי כ"כ לא בכבוד. החלטתי באיזשהו שלב שאני אגיד להם מה שהם רוצים רק שאני אצא מכאן. גרמו לי לעשות העמדת פנים עם מירה, באו אליי 6-7 אנשים, נגע בי חוקר מח"ש, נגע בי, חיבק אותי ונישק אותי בלחי (בוכה), הלוואי ותסתכלו במצלמות ותראו את זה" (עמ' 29, שורות 27-31).