הרושם שקיבלתי מאתי, שהיא הגיעה לבית המשפט במטרה ברורה לסייע לנאשמים, ולהוציא עצמה מהסבך אליו נכנסה, עת אמרה אמת בעימות מול הנאשמת. "נאום הפתיחה" של אתי, כמו של אימה רונית, נשמע ככזה שהוכן מראש על ידן, תוך ציפייה שבית המשפט יקבל את דבריהן. צפייה בתיעוד חקירת אתי וצפייה בעימות שבינה ובין הנאשמת, מעלים תמונה אחת וברורה, לפיה אתי אמרה את דבריה מתוך רצון חופשי, תוך שתיארה אירועים שהתרחשו בפועל, ללא כל לחץ או כפייה מצד חוקריה, ותחושותיה לפיהן הייתה נתונה בלחץ, ייתכן והן תחושות נכונות, אך סיבת התחושות היא לא לחץ החוקרים עליה לשקר, אלא כניסתה למצב בו היא נחשדת במעשים פליליים – אתי עצמה אמרה זאת, כאשר פנתה לחוקרת מעין באומרה "הלחצת אותי", ומעין שואלת "למה הלחצתי אותך" ותשובת אתי "כי זה מלחיץ", ולשאלת מעין "הסיטואציה של החקירה, את מתכוונת?" משיבה אתי "ברור" (קלטת החקירה, דקה 17:33:15). במהלך החקירה אתי משתפת את החוקרת ביום הולדת 60 המתקרב לאימה רונית, ומספרת על משפחתה – רחוק מאוד מהטענה, לפיה החוקרים איימו ולחצו על אתי לומר דברי שקר.
חקירתה של אתי תועדה הן בכתב והן באמצעות הווידאו - עיון בחקירה וגם בעימות בין אתי והנאשמת, מעלים תמונה אחת, לפיה הטענות ללחץ, כפיה ואילוץ לומר שקרים – הן טענות סתמיות, בלתי מבוססות, וכל מטרתן היא לשנות את דברי האמת שאתי, וגם אימה רונית, אמרו בעניין הנאשמים. אני מעדיף את גרסת אתי בהמשך חקירתה, וכן בעימות עם הנאשמת, על גרסתה בתחילת החקירה, ועל גרסתה בבית המשפט, והכל כפי שאמשיך ואפרט להלן.
בעדותה בפניי טענה אתי, שדבריה במח"ש "בהתחלה" היו אמת, אך המשך דבריה באותה חקירה (ת/4, שורה 130 ואילך), אותם כינתה "עדות שניה", לא היו אמת, ובמילותיה (עמ' 23, שורות 2-8):
"ש. במח"ש, אמרת אמת?
ת. אמרתי אמת בהתחלה, אח"כ הם התחילו, הם התנהגו לא בכבוד, הם איימו עליי ונתנו לי לשמוע את אמא שלי בוכה ואמרתי אמת בבית המשפט"
"ש. לאחר מכן שיקרת?
--- סוף עמוד 40 ---
ת. כן"
ובהמשך (עמ' 24, שורות 13-14):
"ש. כל החלק השני את אומרת שקר?
ת. כן"
אתי הוכרזה בבית המשפט כעדה עוינת, והתרתי לתובע לחקור אותה בחקירה נגדית (מעמ' 24 שורה 17 עד עמ' עמ' 25 שורה 20). תשובותיה של אתי לשאלות ב"כ המאשימה היו "מתחמקות" – כך למשל נשאלה, ובמקום לענות לגופה של שאלה, טענה שהיא לא מרגישה טוב (עמ' 26, שורות 2-3):
"ש. המסמך שחתמת עליו, היה ריק.