ת. אני לא מרגישה טוב"
ובהמשך (26, שורות 24-27 ומשורה 30 עד עמ' 27 שורה 6):
"ש. את אמרת, בעבר את גם חתמת את ואמך על הצוואה של האבא של האחים כרסנטי, זה נכון?
ת. יכול להיות. אני לא זוכרת.
ש. כמה פעמים בחייך חתמת על צוואה כעדה?
ת. לא זוכרת"
...
"ש. אני מקריא לך בשורה 224-225, "האם חתמת למירה גם על דברים אחרים? ת. לדעתי לפני הרבה זמן על הצוואה של אבא שלה". זה חוקר מח"ש כתב ממוחו?
ת. אני לא זוכרת. זה היה לפני הרבה מאוד זמן
ש. תגדירי הרבה זמן?
ת. הרבה זמן. אבא שלה נפטר, אני לא זוכרת.
ש. 10-30 שנה או כמה שנים בודדות?
ת. אני לא זוכרת.
ש. את לא זוכרת שאמרת את המשפט הזה במח"ש, שחתמת על הצוואה של אבא שלה?
ת. יכול להיות שהראו לי מסמך, אני לא זוכרת. לא זכורה לי החקירה. אתה יכול להקריא לי גם את המשפט שאמרתי על אבא שלי, זה גם כתוב שם?
הרושם שקיבלתי מתשובותיה הנ"ל של העדה, שלא הייתה לה כל דרך להסביר את האמת שבדבריה בעימות עם הנאשמת, ובחלק "השני" של חקירתה, וכן לא הייתה לה כל דרך לאמת את טענותיה ללחץ וכפייה מצד החוקרים, אז "המוצא" שלה מכך היה באמצעות "העדר זיכרון", בסוברה שכך היא תשכנע בצדקתה.
באי כוח הנאשמים העלו בסיכומיהם טענות בנוגע לחתימת העדות על צוואת אביהם של הנאשמים, בזו הלשון:
"76. זאת ועוד ב"כ המאשימה ניסה לומר כי אין זו הפעם הראשונה בה העדות חותמות על צוואה וכי נחתמה צוואה עבור מר יוסף כרסנטי ז"ל אביהם של הנאשמים 1-2, למצער שכח ב"כ המאשימה לבדוק הדברים טרם מעלה על הכתב שכן אם היה בודק חברי את הנכתב על ידו היה יודע כי מר יוסף כרסנטי חתם על צוואה בוידאו בפני עורכי דין !!!!!"
--- סוף עמוד 41 ---
"77. ועל כן תמוהה כתיבת דברים חסרי שחר אלו בסיכומיו ובמיוחד לאור העובדה כי ניתן לב"כ המאשימה הזמן על מנת לחקור העדות בבית המשפט הנכבד אולם למצער הוא שכח לעשות כן, ומעלה טענות חסרות כל אח ורע במציאות"
גם טענה זו של ב"כ הנאשמים אין בידי לקבל: בחקירת אתי, ת/4, היא טענה, שבעבר חתמה כעדה על צוואת אבי הנאשמים (ת/4, שורות 224-225; 236-237; 244-246), וזאת מאחר והנאשמת "פשוט מאד ביקשה. את אבא שלה הכרתי. הוא היה נוכח, אמא ואני" (שורה 228). גם בעימות שבין אתי והנאשמת (ת/37), אמרה הנאשמת לאתי "נתתי לך את המסמך של אבא שלי. חתמת על הצוואה של אבא שלי. לא את הצוואה של אדית איתן. את הצוואה של אדית איתן אמא שלך נתנה לי".