גם הטיעון לפיו ב"כ המאשימה לא חקר את העדות בבית המשפט בעניין זה, הוא טיעון שאינו נכון, והתובע חקר זאת.
רונית, בחקירתה ת/6, אמרה בעניין החתימה על צוואת אבי הנאשמים "אני ואיתי חתמנו על הצוואה בבית של מירה בנוכחות האבא יוסף" (שורות 85-89). רונית התייחסה לסוגיה זו גם בעימות בינה ובין הנאשמת (ת/37), עת אמרה "מירה באה אליי הביתה, לטירת הכרמל, עם המסמך, של הירושה. אני חתמתי וביקשתי מאתי לחתום גם".
בפרק שידון בעדות הנאשמת במח"ש ובבית המשפט, אתייחס לשינויים בגרסתה לסוגיית החתימה על צוואת אביה.
35. טענות אתי, לפיהן "החלק הראשון" של חקירתה במח"ש היה אמת, ואילו "החלק השני" היה שקר, אינן יכולות לעמוד לה, גם מדבריה היא: כך למשל אישרה כנכונים חלק מדבריה בחלק השני של חקירתה (עמ' 27, שורות 28-33):
ש. מקריא לך את כל המשפט. "למה מירה ביקשה דווקא ממך ומאמא שלך?
כי יש בינינו קשר מאד קרוב". זה נכון?
ת. בוודאי. אמא שלי ומירה הן חברות ... זה הרבה הרבה זמן. בוודאי.
ש. את אמרת את זה וזה נכון?
ת. כן".
ובהמשך (עמ' 28, שורות 5-8):
"ש. אם זה מה שאת אמרת, ואם זה נכון, זה לא מסתדר עם מה שאמרת לי קודם כי אם החוקרת המציאה שמירה ביקשה ממך ומאמא שלך, במענה לשאלה "למה מירה ביקשה דווקא ממך ומאמא שלך", התשובה המתבקשת הייתה: היא לא ביקשה, את ממציאה את זה.
ת. היא ביקשה מאמא שלי ולא ממני. אמא שלי ביקשה ממני"
ואילו בנוגע לחלק הראשון, שלדבריה היה אמת, אישרה שחלקו לא נכון (מעמ' 32 שורה 32 עד עמ' 33 שורה 7):
"ש. כל החלק הראשון אמת לאמיתה?
ת. כן. עד כמה שאני זוכרת.
--- סוף עמוד 42 ---
ת. בחלק הראשון החוקרת לא המציאה, מה שאת אמרת נכתב?
ת. אני חושבת, עד כמה שאני יודעת כן.
ש. ב113 בחלק הראשון, "ומי נכח בבית בזמן המפגש שלך איתה? ת: אמא, מירה, אידית ואם אני לא טועה דני" האם המשפט הזה נכון?
ת. לא.
ש. למה אמרת אותו בחלק הראשון?
ת. לא יודעת מה אמרתי"
ובהמשך (עמ' 34, שורות 1-5):
"ש. שואלים אותך ב 180 מי עוד היה איתך בביקור בבית של אדית, ואת משיבה אמא ומירה, נראה לי גם דיברנו בטלפון עם דני, אני לא זוכרת על מה.
ת. אין מצב שאמרתי את זה. אני בחיים לא דיברתי עם דני בטלפון, לא אני ולא אף אחד אחד.
ש. זה מה שכתוב כאן. זה לא נכון?
ת. חוקרי מח"ש אוהבים להקליד דברים שלא אומרים. אתה חוזר על השאלות עוד פעם ועוד פעם על אותן שאלות, למה? "
טענתה של אתי, לפיה חוקרי מח"ש "אוהבים להקליד דברים שלא אומרים" היא טענה לא נכונה, בלשון המעטה, שהרי חקירת אתי במח"ש מתועדת בווידאו, ודבריה נרשמו בחקירה כפי שהם נשמעים בקלטת הווידאו, מפיה של אתי. זהו נדבך נוסף של אתי, לנסות ולהטיל רפש באחרים, בכדי לנסות ולשכנע בעמדתה, והיא לא בוחלת מלהשתמש בכל אמצעי, כולל אמירת דברים שאינם נכונים.