ב"כ הנאשם טען בפני מילס, שלא היה קשר בין המנוחה לאביטל עציון, ותשובתו (עמ' 92, שורות 29-33):
"למי אין קשר לעידית? גם שכנים יכולים להעיד שלאביטל יש קשר לאידית. השכנים הם אברהם בן בניסטי שעבר לזכרון ומשפחת קורנבליט שגרה שם עד עכשיו. משפחת קורנבליט התקשרה לאביטל כדי לבוא ולבדוק מה עם אידית שהיא נעלמה. היא ידעה בדיוק מי זה אביטל"
--- סוף עמוד 67 ---
מילס המשיך בעדותו, ותיאר את השתלשלות העניינים שהובילה אותו לחתימת חוזה והסדר עם המנוחה בנוגע לרכישת חלק מהרכוש המשותף (מעמ' 72 שורה 23 עד עמ' 73 שורה 2):
"זה התחיל למעשה בשנת 2008, ששקלתי הרחבה אצלי בדירה, והייתי צריך בשביל זה הסכמת השכנים או רכישת חלקם בנכס, ובגלל צורת המגרש האפשרות היחידה להוסיף לבניין הזה רק לגובה ולא לרוחב, הייתי הדייר היחידי שיכול בעצם להשתמש באפשרות הזו ופניתי בין היתר גם לברטהולד ולאידית וביקשתי מהם. ברטהולד האח סירב חד משמעית וירדתי מזה. לאחר שהוא נפטר ובעקבות היחסים שנרקמו ונוצרו ביני לבין אידית, באחד הימים היא שאלה אם אני עדיין מעוניין בהרחבה, הייתי מעוניין אבל באותם ימים הייתי בהליך פשיטת רגל ואמרתי לה שאני מנוע כרגע מלעשות כל דבר בגלל שאין לי וגם מבחינה משפטית. היא אמרה לי שהיא מאוד הייתה רוצה לעזור לי בזה בגלל שאני עוזר לה, אמרתי לה שאני מקווה שהיא לא חושבת שאני מנסה לקבל ממנה משהו בחינם, היא אמרה שזה לא בחינם, שבגלל שהיא מעריכה את השכנות שלי ומכיוון שהיא לא תפסיד שום דבר מבחינת הרכוש, היא מוכנה שאתן לה את החלק שלה בנכס על מנת שאוכל להשתמש בזה לשיפוץ. כך שבמהלך שנת 2012 אם אני לא טועה, לאחר שיחות רבות הגענו לאיזשהו הסדר וחוזה מסוים שחתמנו בינינו על תשלום וצורך ההעברה של החלק שלה בנכס שיאפשר לי את ההרחבה של הדירה שלי"
העד טען עוד, שבהתאם להסכם בינו ובין המנוחה, הוא שילם לה עבור אותם שטחים סך של 70,000 ₪, בתשלומים, והמנוחה נתנה לו קבלות עבור כל תשלום, מקבלות המכולת (ת/49 ק.ו. 3, וכן נ/3), והתשלום האחרון בוצע בחודש דצמבר 2013, וכחודשיים-שלושה לאחר מכן נפטרה המנוחה (עמ' 73, שורות 8-10). המסמכים שהוגשו ע"י ההגנה וסומנו נ/3, והם כוללים את ההסכם שבין המנוחה למילס, הקבלות שהמנוחה נתנה למילס מקבלות המכולת שלה, צילום שיק הביטחון שניתן, בהתאם להסכם שבין השניים וכן צילום תעודות זהות המנוחה ומילס. החוזה שבין השניים נתפס בדירת המנוחה, וכדברי החוקר יניב גרינברג (סעיף 4 למזכר ת/21):