--- סוף עמוד 66 ---
שכאשר נהג לצאת לתפילת שחרית בשעה 04:00, היה רואה את המנוחה ואחיה יוצאים לכיוון המכולת שלהם, וכשחזר לביתו בסביבות השעה 07:00-07:30, היה רואה את המנוחה חוזרת לדירתה. לעיתים, כך הוסיף, הייתה המנוחה יוצאת לגינה לחצי שעה, ולאחריה שבה לביתה, עד שאחיה היה חוזר מהמכולת, בסביבות השעה 17:00. לדברי מילס – כך נהגו המנוחה ואחיה, משך 20 שנות היכרותו עימם, והוסיף, שהוא מעולם לא ראה אדם שביקר אותם, וכי "הטבע היקי היה מאד ניכר בהם, מבחינת המבטא וההתנהלות בחיים" (עמ' 71, שורות 2-5).
מילס תיאר את המנוחה כאדם שתיעד כל דבר, וכדבריו : " אם למשל הייתי דורך לה בדירה זה היה זוועת עולם, כל שיפוץ נאמר או משהו שעשיתי אצלי בדירה היא תעדה, אם הבאתי והתקנתי תנור עצים ותמיכה בגג לשם ארובה, זה צוין אצלה בדיוק, השכן מלמעלה, דני, התקין תנור עצים, האם זה חוקי? היא דאגה לפרט הכל" (עמ' 71, שורות 7-11). מילס הוסיף ותיאר את המנוחה כך (עמ' 71, שורות 13-21):
"באחת הפעמים היא ציינה שכדאי תמיד לתעד כל דבר שאתה עושה לשם כל צורך שיקרה בעתיד לצורך הוכחה היא הלכה והביאה לי ערמה של מחברות, ודפדפה בהם עד שהגיעה לתאריך מסוים והראתה לי מה עשיתי בתאריך כזה וכזה. ראיתי שהיא מתעדת כל דבר, החל מסדר יום רגיל, שהיא קמה בבוקר בשעה מסוימת, עלתה לאוטובוס ושילמה עשרה שקלים וכמה וכמה אגורות, נכנסה לסופר וקנתה קוטג' שעלה ככה וככה, מן התנהלות שלא נראתה לי טבעית, בתוך כזה עלו כל מיני ציוני דרך אחרים של איזשהו פרח צומח והיא תוהה מהו ומיהו, איזשהו ניסיון לשרבב שירים, זה דברים שאני זוכר ככה פחות או יותר"
מילס הוסיף וסיפר, שפטירת אחיה של המנוחה היוותה נקודת מפנה ביחסים בינו ובינה, והוא תיאר את הלווייתו של דב, באומרו "...שהייתה אירוע מאוד עצוב מהבחינה שאתה רואה בן אדם שהיה ערירי ובודד כל חייו, ובלוויה שלו כל מי שנמצא זה הבן דוד, אני ועוד איזשהו זוג מבוגר שאני לא יודע מי הם היו" (עמ' 72, שורות 11-13; עמ' 79, 28-31) "...והאחות אדית, זה ברור מאליו" (עמ' 79, שורה 30). לדברי מילס, מאחר ועד למועד פטירת האח דב, יחסיו עימם לא היו קרובים במיוחד, המנוחה "הופתעה שהגעתי, היא טרחה ועלתה אליי לדירה, והודתה שהייתי שם, ובאותה עת אמרתי לה שאם היא צריכה איזושהי עזרה בכל דבר שלא תהסס לפנות אליי, היא אמרה לי שאין צורך שהיא יודעת להסתדר לבד וששכן שגר מולה יכול לעזור לה. ובזה פחות או יותר הסתיים. אותו שכן שהייתה נסמכת עליו עבר דירה ואז היא פשוט יום אחד עלתה וביקשה ממני עזרה, היחסים בינינו נעשו יותר קרובים והייתי יותר זמין וקרוב אליה גם מבחינת עזרה פיזית וגם מבחינת שיחות" (עמ' 72, שורות 15-21).