העדה עומתה עם טענת הנאשמת כלפיה, כדלקמן (עמ' 77, שורות 14-20):
"ש. מה את אומרת על הטענה שהיא אומרת שאת אמרת לה לבדוק במסוף המשטרתי לגבי קרובי משפחתה של המנוחה?
ת. ברור שהטענה הזו היא שקרית, אין בה שום הגיון, כמו שהיא לא ביקשה ממני לאחר לעבודה או גם אם אני והיא היינו לבד במשרד והיא רצתה להשתחרר מוקדם, ככה היא לא ביקשה ממני לעשות משהו שהוא אסור, גם אם היא הייתה מבקשת ממני הייתי מדווחת על זה, הייתי שואלת אותה למה
--- סוף עמוד 65 ---
היא צריכה לעשות את זה? מה פתאום שהיא תבקש ממני לעשות משהו אסור ובתור מה היא תבקש ממני את זה? הטענה הזו אין בה שום היגיון".
בחקירתה הנגדית נשאלה וענתה העדה ע"י ב"כ הנאשמת כדלקמן (עמ' 77 ש' 27 עד עמ' 78 ש' 1):
"ש. אם אני אומרת לך שמה 28.5.14 מירה לא הגיעה יותר למשרד בכלל, יכול להיות?
ת. איך אני יכולה להשיב לכזו שאלה? אני לא הייתי. אני מ-2013, במרץ 2013 ילדתי, כמה חודשים לפני זה לא הייתי כבר בתביעות.
ש. לא חזרת יותר לתביעות אחרי שילדת?
ת. לא.
ש. מ -2013 את לא נמצאת איתה בכלל באותו משרד?
ת. לא"
ובחקירתו הנגדית של ב"כ הנאשם נשאלה העדה (עמ' 78, שורות 18-21):
"ש. עד מתי עבדת בתביעות תעבורה?
ת. למיטב זכרוני יצאתי לחופשת לידה במרץ 2013, אחרי זה חזרתי לתפקיד אחר.
ש. ממרץ 2013 את לא שם?
ת. נכון"
מתשובות העדה עולה, שהיא עזבה את לשכת התביעות למעלה משנה לפני שהנאשמת ייחסה לה בדיקת פרטים במסוף המשטרתי. העדה העידה באופן עקבי ורציף, דבריה הגיוניים ומשתלבים היטב עם חומר הראיות, ואני נותן אימון מלא בדבריה. בחקירתה החוזרת הדגישה העדה (עמ' 79, שורות 21-23):
"...מעולם לא נתתי לה אישור או הרשאה להיכנס ולברר פרטים אישיים, להיכנס למסוף ולעשות בירור לעניינים אישיים שלה, מעולם לא נתתי לה הרשאה כזו. לא לה ולא למישהו אחר"
מסקנה: העדה העידה באפן עקבי ורציף, ודבריה החד-משמעיים, בצירוף העובדה שזמן רב לפני המועד שבו ייחסה לה הנאשמת את החיפוש במחשב, היא כבר לא עבדה בלשכת תביעות חיפה, מובילים למסקנה אחת ויחידה, לפיה הנאשמת ייחסה לעדה מעשים שלא ביצעה, ואני מעדיף את דברי העדה על דברי הנאשמת.
דניאל מילס
58. העד העיד בבית המשפט ביום 17.4.18 החל מעמ' 70:
העד מילס עבד כמשגיח כשרות, ובשנת 1995 עברו המנוחה, אחיה ואימם לגור באותו בניין בו הוא התגורר. המנוחה התגוררה בקומת הקרקע, ואילו מילס התגורר בקומת הגג. העד תאר את הרושם שקיבל מהמנוחה ואחיה דב בשנים הראשונות להיכרותו עימם – לדבריו, מדובר באנשים מופנמים, ללא רצון או יכולת לתקשר עם העולם החיצון. עוד אמר, שבשנים הראשונות לא היה בינו לבינם כל קשר, והוסיף שאחיה של המנוחה, דב, היה בעלים של מכולת ברחוב יפו בחיפה. מילס הוסיף ואמר,