להלן אדון בגרסאות הנאשם, ואכריע בטיעוני ב"כ הצדדים:
הנאשם נחקר במח"ש, וכן העיד בבית המשפט, ולהלן אתייחס לגרסאות הנאשם בנוגע לנושאים שונים, ואכריע בהם.
75. הקשר שבין הנאשם למנוחה:
בחקירתו במח"ש, ת/17, טען הנאשם, שלא היה כל קשר בינו ובין המנוחה (ת/17, שורות 12-13), ולשאלה שהופנתה אליו, "אז מי קשור אליה מהמשפחה שלך?", השיב "מי שהייתה קשורה אליה זו אמי ז"ל, והיא הייתה קשורה לאחיה, לשאלתך, נראה לי ששמו דב, למיטב ידיעתי" (ת/17, 13-15). כשנשאל מתי שמע לראשונה את שמה של המנוחה, אדית איתן ז"ל, השיב (ת/17, שורות 22-25):
"שמעתי באותו מעמד שראיתי את הצוואה. לשאלתך, לפני כשנה. מירה, אחותי, מתקשרת אליי ... ואומרת 'מישהי הורישה לנו צוואה', שאלתי "מי?"
--- סוף עמוד 85 ---
אז היא אמרה לי את השם איתן אדית ז"ל. זו הפעם הראשונה ששמעתי את השם".
הנאשם המשיך וטען בחקירתו במח"ש, כי לאחר ששמע את שם המנוחה מאחותו, "שאלתי על הנסיבות, שאלתי הרבה שאלות, מה פתאום מישהו יוריש לי ירושה, אני לא מכיר אותה" (ת/17, שורות 26-27), ואחותו, הנאשמת, סיפרה לו "שבדיעבד אח של הגברת אדית איתן ז"ל, היה כביכול רומן עם אמי ז"ל. נשמע לי קצת הזוי שאני אומר לך את זה" (ת/17, 27-30).
הנאשמת אמרה בחקירתה במח"ש (ת/25) דברים שונים, לפיהם לאחר שקיבלה את הצוואה מרונית, "אני שמתי את הצוואה הזו בתיק חום של אח שלי דניאל" (ת/25, שורה 20), והוסיפה, בעדותה בבית המשפט (עמ' 235 ואילך), שרק לאחר מכן החלה לחקור בנוגע לקשר בין אימה למנוחה, וכי החל "מסע גילוי", שבעקבותיו גילתה את הרומן שבין אימה לאחיה של המנוחה, וכדבריה "רציתי לדעת מי הגב' הזו, מה, למה, ואז זה התחיל להיבנות אצלי אחרי שדיברתי עם נורית הלכתי לחנות, חנות מפתחות ממול למכולת שהוא שנים שם ושאלתי אותו מכיר? אתה יודע? הוא אמר שיש סיפורים של רומן.." (עמ' 235, 25-27).
גרסתה הנ"ל של הנאשמת סותרת את גרסת אחיה, שאמר בחקירתו במח"ש, שאחותו סיפרה לו כבר במעמד בו הודיעה לו על קיום הצוואה, גם על הרומן שבין אימם לאחיה של המנוחה. בנוסף – הנאשמים לא הביאו את הבעלים של אותה חנות מפתחות, ממול למכולת שהייתה לאחיה של המנוחה, למתן עדות בבית המשפט, ולהימנעות זו מהבאת עד חיוני, יש השלכות ראייתיות, עליהן אעמוד בפרק המשפטי.
76. הדרך בה הגיעה הצוואה לנאשמת:
בחקירתו במח"ש, ת/17, טען הנאשם בנוגע לדרך בה הגיעה הצוואה לאחותו, הנאשמת, בכך שיש לה חברה "אורית או רונית, לא זוכר את שמה", שהכירה את אמו ז"ל וגם את המנוחה (ת/17, שורות 108-111), וחברה זו היא שקיבלה את הצוואה מהמנוחה (שורה 113). הנאשם נשאל "שאלת או אורית או רונית על כך?" ותשובתו "לא ידוע מי זאת אפילו, בחיים לא דיברתי איתה, לא ראיתי אותה" (שורות 114-115).