36. הוא הדין לעניין הטענה שעל פיה אין פרופורציה בין העיקולים שהוטלו לבין גובה החוב, שכן וכפי שטען הנתבע בסיכומיו, במועד הטלת העיקולים הנתבע לא ידע מה יניבו העיקולים והוא היה רשאי לנסות לעקל נכסים או כספים אצל גופים שונים במקביל (סעיף 52 לסיכומי הנתבע). (ראו גם בהקשר זה: ת"א (שלום-ת"א) 65414-06-18 האדמו"ר רוזנבאום נ' המוסד לביטוח לאומי (10.1.21).
37. לסיכום: דין התביעה בעילה של לשון הרע להידחות.
דיון ביתר הטענות שהעלה התובע
38. התובע עתר לפיצוי בגין עוולות נוספות, כך לשיטתו, (שתוארו בסעיף 56 לכתב התביעה). אציין כי מדובר בטענות שנטענו באופן כללי וסתמי מבלי שהן נשענות על כל טיעון משפטי ומטעם זה דינן להידחות.
39. אשר לטענה של אי הסרת העיקול במינהל מקרקעי ישראל לאלתר לאחר שהופקד סך 500 ₪: טוען התובע כי מחובת הקטנת הנזק הוא העביר לב"כ הנתבע סך של 500 ₪ הנדרש על ידם להסרת העיקולים לאלתר. אולם העיקול במינהל מקרקעי ישראל לא בוטל אלא בחלוף חודש ימים. בסיכומיו הוסיף התובע, כי הנתבע התרשל משלא הוסר העיקול לאלתר (סעיף 33 לסיכומי התובע).
40. אין בידי לקבל טענה זו, שכן עיון בהתכתבויות שהיו בין הצדדים מלמד כי עניינו של התובע טופל כדבעי ולאלתר ולא נפלה במעשיו של הנתבע כל התרשלות עליה יחוב, כפי שיפורט להלן:
• אישור על הפקדת 500 ₪ התקבל במשרד ב"כ הנתבע בתאריך 10.11.2015, באותו היום הוגשה בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ והתיק נסגר (ראו תדפיס תיק ההוצל"פ נספח ו' לנ/2).
• במכתב, מתאריך 19.11.2015, הודיע ב"כ התובע לב"כ הבנק כי העיקול במינהל מקרקעי ישראל לא הוסר וצוין כי "ככל שאינכם יכולים לדאוג להסרתו לאלתר אנא הכינו במשרדכם מסמך ביטול מקורי ואנו נעביר במקביל למנהל ..." והועבר עוד מכתב מתאריך 26.11.2015.
במענה של ב"כ הבנק למכתבים הנ"ל בין היתר הוא ציין, במכתבו מתאריך 30.11.2015: "... כידוע לך ביטול עיקול במינהל מקרקעי ישראל הוא עיקול במדיה וביטולו, כמו הטלתו, מדווח ישירות באמצעות המחשב.
לעניין בקשתך לקבל מסמך מקורי, אנו איננו מכינים מסמכים מקוריים של לשכת ההוצאה לפועל. מסמכים מקוריים ניתן לקבל בלשכת ההוצאה לפועל בה מנוהל התיק.
לבקשתך התבקש השליח מטעמנו להביא מסמך מקורי מהלשכה, אלא שהלשכה הושבתה והשליחות בוטלה. לאחר סיום ההשבתה בלשכה תחודש השליחות. עם קבלת המסמך המקורי נודיעך ואתה מוזמן לבוא ולאסוף אותו ממשרדנו".