העד מר נגר, גם הוא ציין בחקירתו שהיות שהתיק הועבר לטיפול משפטי מתווספים הוצאות שלא תמיד נרשמים באופן מידי בספרי הבנק, העיד העד: "... להוציא דף חשבון עם יתרות זה בהחלט יכול להטעות. לכן אין חיה כזאת להוציא תנועות יתרות חוב. אין דבר כזה. הפסיקו כבר את זה ולכן הוסיפו רישום למטה שהיתרות לא מופיעות מכיוון שיש הוצאות משפטיות, כפי שאמרתי שלא נרשמות בזמן בספרי הבנק." (עמ' 30, ש' 8-12).
33. יש לציין, כי חלק ניכר מסיכומי התובע הוקדש לשאלה אם ההסכם בוטל כדין על ידי הנתבע תוך שהתובע מפנה לחוק החוזים כך שבין היתר הוא טוען, כי הוכח שהנתבע לא שלח לו הודעת ביטול ולא נתן לו אורכה לשם קיומו של ההסכם תוך זמן סביר (סעיפים 19-27 לסיכומי התובע). ראשית: אציין כי על פי התשתית העובדתית שתוארה בפתח פסק הדין עולה כי הסכם הפשרה הופר על ידי התובע ובשל כך ננקטו נגדו הליכי הוצל"פ (ראו לעיל), כמו כן שוכנעתי הן מעדות התובע עצמו כי באוגוסט לשנת 2012, בעקבות נקיטת הליכי הוצל"פ נגד התובע, התובע לא העלה טענה כלשהי כנגד הבנק בעניין קיומה של יתרת חוב או בעניין אי עמידה בהסכם הפשרה או נקיטת הליכים בניגוד להסכם הפשרה, נהפוך הוא, בעקבות נקיטת ההליכים הוא הגיע להסכמה עם הבנק לפיה שילם סך של 2,000 ₪, צו עיכוב היציאה מהארץ בוטל ולאחר חזרתו ארצה הוא שלים סך נוסף של 500 ₪ ונותרה יתרת חוב בתיק ההוצל"פ, וכאמור התובע לא הוכיח כי שילם את מלוא יתרת החוב או כי הודע לו כי הוא אינו חייב עוד לבנק.
שנית: סעיף 8 להסכם הקנה לנתבע את הזכות לפעול בכל דרך שתראה לו במקרה שלא נפרעו התשלומים על ידי התובע בהתאם להסכם הפשרה. מכאן רשאי היה הנתבע לנקוט בהליכי הוצל"פ לשם גביית יתרת החוב.
34. בנוסף יוער, שבסיכומיו טען התובע כי במסגרת ההסכם אין הרשאה לחידוש/שפעול הליכים במסגרת תיק ההוצל"פ תוך שהוא מפנה לסעיף 8 להסכם. טענה זו אין בה כל ממש שכן סעיף 8 להסכם וכאמור הקנה לבנק את הזכות לפעול בכל דרך שתראה לו לשם גביית מלוא סכום החוב במקרה ולא נפרעו התשלומים כפי שהוסכם ביניהם.
35. לגבי הטענה שעל פיה הנתבע המתין כ-3 שנים בטרם נקיטת הליכים, לא פנה אל התובע בדרישת לתשלום, כך שהנתבע חיכה וצבר ריבית בתיק ושינה מצבו הראייתי של התובע לרעה -
כפי שטען הנתבע, בצדק, אין בחלוף הזמן כדי להביא לידי מסקנה שהנתבע מנוע היה לנקוט הליכי גבייה ומטעם זה דין טענה זו להידחות. שיהוי בנקיטת הליכי גבייה יכול בנסיבות מסוימות להביא לידי הפחתת הריבית שהצטברה מחמת ניהול הליכי גבייה בחוסר תום לב, ולהיפוך נטל הבאת הראיות בטענת פרעתי, דבר שלא נעשה על ידי התובע.