בית משפט השלום בנצרת
ת"א 42022-01-16 גרשקוביץ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ
בפני כב' השופטת נבילה דלה מוסא, סגנית נשיא
תובעים
דב שמואל גרשקוביץ
ע"י ב"כ עו"ד רן כהן
נגד
נתבעים בנק מזרחי טפחות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אליעזר פודורובסקי
פסק דין
לפני תביעה לסעד כספי על סך 100,000 ₪, שהוגשה על ידי התובע, מר דב שמואל גרשקוביץ (להלן: "התובע"), נגד בנק מזרחי טפחות בע"מ סניף בפרדס חנה (להלן: "הבנק" או "הנתבע") בגין לשון הרע.
העובדות הצריכות לעניין כפי שעולה מחומר הראיות
1. בתאריך 24.5.2010, הגיש הבנק בלשכת ההוצאה לפועל בהרצליה (להלן: "לשכת ההוצל"פ") תביעה לסכום קצוב כנגד התובע, על סך של 13,906 ₪, (תיק הוצל"פ 26-04897-10-1) בגין חוב שצבר התובע בחשבון הבנק שלו, שהתנהל אצל הנתבע, ולא נפרע (להלן: "תיק ההוצל"פ") (סעיף 2 לנ/2).
2. במסגרת תיק ההוצל"פ, הבנק נקט הליכי הוצל"פ נגד התובע לגביית החוב. בתאריך 24.10.2010 נרשם עיקול על רכב שבבעלות התובע ובתאריך 8.11.2010 נרשם עיקול על מיטלטלין (נספח ג' לנ/2).
3. בתאריך 16.12.2010, נחתם הסכם פשרה בין הצדדים (להלן: "ההסכם") (נספח א'1 לת/2) כאשר יתרת חובו של התובע עמדה על סך 16,700 ₪ נכון לתאריך 30.11.2010.
יצוין, כי באותה תקופה התובע היה נתון בקשיים כלכליים (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 30-31; תדפיס תיקי ההוצאה לפועל נספח ב' לנ/2), כך שלטענת הבנק ההסכם נחתם לאחר שפנה אליו התובע וביקש להגיע להסכם פשרה, בשל תיקי הוצאה לפועל נוספים שנפתחו נגדו.
במסגרת ההסכם התובע התחייב לשלם לבנק:
• סכום של 8,000 ₪ במעמד חתימת ההסכם ועד לתאריך 19.12.2010 (סעיף 3.1 להסכם).
• עוד סכום של 8,700 ₪, בצירוף ריבית פיגורים, מתאריך 30.11.2010 ועד חתימת ההסכם וביצועו בפועל, ובצירוף ריבית שנתית קבועה בשיעור של 10.30%, אשר תתווסף לסכום החוב מדי תקופה הנהוגה בבנק מעת לעת ותוטל על הקרן, ישולם ב-20 תשלומים חודשיים ורצופים בראשון לכל חודש החל מ-1/2011, בהתאם ללוח התשלומים שיומצא לתובע (סעיף 3.2 להסכם).
עוד הוסכם, כי לאחר ובכפוף לביצוע כל התשלומים במלואם ובמועדם, תימסר לחייב בקשה המופנית ללשכת ההוצאה לפועל לסגירת תיק ההוצל"פ וההליכים שננקטו (סעיף 3 להסכם). נוסף לכך הוסכם, כי רשם ההוצאה לפועל יורה על עיכוב יציאתו של התובע מהארץ (סעיף 13 להסכם).
4. בתאריך 19.12.2010 שילם התובע סך של 8,000 ₪, והחל לשלם תשלומים חודשיים. בתאריך 9.1.2011, נרשם צו עיכוב יציאה מהארץ נגד התובע (סע' 13 להסכם).
5. בשל אי ביצוע תשלומים על ידי התובע בהתאם להסכם (נספח ג' לנ/2) הבנק נקט בהליכי גבייה נגדו במסגרת תיק ההוצל"פ, כאשר בתאריך 29.7.2012 נרשם עיקול על רכב (יתרת החוב עמדה על סך 3,382.38 ₪); ובתאריך 30.7.2012 נרשם עיקול מיטלטלין (יתרת החוב עמדה על סך 3,581.87 ₪).
הבנק טען, כי לאחר נקיטת ההליכים הנ"ל ולבקשת התובע הוסכם שיתרת החוב תועמד, לצורכי פשרה, על סך 3,000 ₪, בכפוף לתשלום מיידי על סך 2,000 ₪, לאחריו יבוטל צו עיכוב יציאה מהארץ (שהוטל מכח סעיף 13 להסכם הנ"ל), ותשלום נוסף בסך 1,000 ₪ אשר ישולם על ידי התובע בתחילת חודש 9/12 מיד עם חזרתו לארץ (סעיף 13 ל נ/2). הוסיף הבנק, כי התובע הודיע שאין ביכולתו לשלם את התשלום השני וביקש לפרוס אותו לשני תשלומים בסך 500 ₪ כל אחד.
התובע שילם, אך ורק, את התשלום הראשון בסך 500 ₪, ונותר חוב בסך 500 ₪ (סעיף 15 לנ/2).
במהלך עדותו התובע אכן אישר, כי באוגוסט 2012 היה ברצונו לצאת לחו"ל והתברר כי הוא מעוכב, העיד התובע: "... אמרתי קחו 2,000 ₪ במיידי, אני אחזור מחו"ל ואאפס את החשבון" (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 4-13).
6. בתאריך 16.7.2015, יתרת חובו של התובע בתיק ההוצל"פ עמדה על סך 1,479.91 ₪, ולשם גביית החוב הבנק נקט בהליכי הוצל"פ, כך שנרשמו עיקולים במינהל מקרקעי ישראל, ב"רום קרן השתלמות", במס הכנסה, מע"מ ומכס (נספח ג' לנ/2).
7. בתאריך 24.8.2015 הוצע לתובע לשלם סך של 500 ₪ לשם הסדרת החוב וסגירת תיק ההוצל"פ (סעיף 11 לנ/1; סעיף 28 לנ/2; ועמ' 17 לפרוטוקול ש' 18-20). בתאריך 10.11.2015 בוצע התשלום על ידו ובתאריך 11.11.2015 נסגר תיק ההוצל"פ (נספחים ה, ז לנ/2).
8. התביעה שלפני הוגשה על ידי התובע בגין ההליכים שננקטו בשנת 2015, ולא בגין ההליכים שננקטו בשנים 2010 ו-2012.
עיקר טענות התובע
9. טוען התובע, שהטלת העיקולים בשנת 2015, פגעה בשמו הטוב, ובמוניטין שלו אל מול המערכת הפיננסית בישראל, בפעילותו העסקית השוטפת (סעיף 46 לכתב התביעה).
10. במשך 3 שנים (2012-2015) הוא לא קיבל כל הודעה או התראה מהבנק בדבר קיומו של החוב או הפרת ההסכם (סעיף 14 לכתב התביעה).
11. גם אם היה קיים חוב, ביצוע עיקולים באופן גורף ובפרט במינהל מקרקעי ישראל על מקרקעין שהתובע היה בתהליך מכירתם, היא פעולה פוגענית יתר על המידה המצדיקה חיוב הבנק בפיצוי נפרד בגין עוולת לשון הרע, במיוחד בנסיבות שבהן התובע נאלץ לפנות בעצמו למינהל מקרקעי ישראל כדי להסיר את העיקול לאחר עיכובים שיצר הנתבע גם לאחר תשלום יתרת החוב על ידו (סעיף 52 לכתב התביעה).
12. לשיטת התובע כל עיקול מהווה פרסום לשון הרע, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). וחזקה שמתקיימים הטעמים המצדיקים חיוב הנתבע בתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק לכל גורם אליו נשלחו העיקולים, בסך של 70,000 ₪, (סעיף 7 א' לחוק איסור לשון הרע), לחלופין יש לחייב בפיצוי בגין הטלת עיקול אצל 4 גורמים – 280,000 ₪.
13. הוסיף התובע, כי הנתבע חייב לפצות אותו בגין אי המצאת דפי חשבון בנק, שכן הוא דרש לקבל אותם על מנת להוכיח לב"כ הנתבע כי שילם מלוא חובו. דפי החשבון הומצאו לידו, לאחר עיכוב של מספר ימים, במשרד ב"כ הנתבע ונמחקו בהם היתרות (סעיף 17 לכתב התביעה).
14. על הנתבע לפצות אותו בסך של 50,000 ₪ בגין עוולות נוספות, פגיעה באוטונומיה, מטרד והטרדה וביצוע פעולות שדרשו זמן ומאמץ (סעיף 57 לכתב התביעה) – הפעלת תיק הוצל"פ ישן ללא כל התראה; ביצוע עיקול על המקרקעין ללא התראה בגין חוב זניח; אי ביטול העיקול לאחר התשלום וההתחייבות לעשות כן; זיוף דפי חשבון ומחיקת יתרות; ואי המצאת דפי החשבון עד ליום הגשת התביעה (סעיף 74 לכתב התביעה).
15. בסיכומיו הוסיף התובע, כי הוכח שהוא לא הפר את הסכם הפשרה ולא הפר אותו בהפרה יסודית המהווה תנאי בלתו אין לביטול ההסכם, הנתבע לא שלח הודעת ביטול לתובע ולא נתן לו ארכה לשם קיום ההסכם, עוד הוכח שהפעולות שננקטו בשל ביטול ההסכם בוצעו בשיהוי ניכר והן אינן פרופורציונאליות להפרה (סעיפים 19-23 לסיכומי התובע).
16. התובע העמיד את תביעתו על סך של 100,000 ₪ לצרכי אגרה.
עיקר טענות הנתבע
17. הנתבע עותר לדחיית התביעה בין היתר בשל הטיעונים שלהלן:
א. העיקולים הוטלו כדין בגין יתרת חוב בתיק ההוצל"פ (סעיף 7 לכתב ההגנה). עיקול שהוטל בשל קיומו של חוב אינו מהווה הוצאת לשון הרע והוא חוסה תחת ההגנה שבסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע. עוד הוסיף הנתבע בסיכומיו, כי בשונה מהפעלת הליכי גביה מנהלית, בקשה לנקיטת הליך בלשכת ההוצל"פ אשר אושרה לביצוע חוסה תחת ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע (סעיף 16 לסיכומי הנתבע).
ב. לחלופין, עומדות לנתבע ההגנות שבסעיפים 14, 15(2) ו-(3) לחוק, כל פעולותיו של הנתבע נעשו בתום לב לגביית החוב כלפיו ולא בכוונה לפגוע בתובע; לחילופי חילופין מדובר בזוטי דברים (סעיפים 9, 10 ו-41.2 לכתב ההגנה; סעיפים 15-7 לסיכומי הנתבע). התובע הפר את ההסכם, ולא העביר את מלוא התשלומים כמוסכם, ובשל כך הנתבע חידש את הליכי ההוצל"פ (סעיף 46 לכתב ההגנה).
ג. התובע לא פרע את מלוא החוב הפסוק לרבות ההוצאות ושכר טרחת עו"ד בהתאם לתיק ההוצל"פ. משנפתח תיק ההוצל"פ יתרת החוב בתיק היא הרלבנטית (סעיף 49 לכתב התביעה).
ד. העובדה שלא ננקטו הליכי הוצל"פ במשך זמן אינה מעלה ואינה מורידה מזכות הבנק להיפרע מהתובע חובו בתיק ההוצל"פ או לחדש הליכי ההוצל"פ לאחר 3 שנים ואין חובה לשלוח התראה לפני נקיטת הליכים (סעיף 49 לכתב ההגנה).
ה. אשר להמצאת דפי חשבון הבנק – טוען הנתבע כי לתובע הומצאו דפי החשבון כפי שהופקו ממחשב הבנק ולא בוצע בהם כל שינוי או מחיקה, ויתרת החוב הרלבנטית היא יתרת החוב שבתיק ההוצל"פ; היתרה בתיק ההוצל"פ היא שונה מהיתרות המוצגות בבנק מאחר והיא צוברת ריבית והצמדה ולוקחת בחשבון הוצאות ושכר טרחה (סעיף 41.4 לכתב ההגנה).
ו. מיד עם קבלת אישור ההפקדה על ביצוע תשלום יתרת החוב, כפי שהוצע לתובע על ידי ב"כ הנתבע, העיקולים בוטלו ותיק ההוצל"פ נסגר (סעיף 85.3 לכתב ההגנה, נספח ו' לנ/2).
העדויות
18. מטעם התובע: הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע (ת/2) ושל אחיו, מר יוסף גרשקוביץ (ת/1). המצהירים נחקרו בחקירה נגדית.
19. מטעם הנתבע: הוגש תצהיר עדות ראשית של מר דניאל סקיטל – שבמועדים הרלבנטיים לתביעה, ניהל סניף הבנק בפרדס חנה וכיום הוא מנהל סניף עפולה (נ/1); וכן תצהיר מר שלום נגר – מנהל מדור במחלקה לטיפול משפטי בבנק (נ/2). המצהירים נחקרו בחקירה נגדית.
20. לפני שאדון בטענות הצדדים אעיר, כי התובע טוען בסיכומיו שהוא מתנגד למסמכים שהציג עד ההגנה מר שלום נגר בהיותם מסמכים לא קבילים; אין בידי להישמע לטענה זו שכן בפרוטוקול הדיון, מתאריך 3.6.2016, התעוררה שאלת קבילות המסמכים. באותו מעמד, בסיום הישיבה, ניתנה לכל צד הזדמנות להעלות טענותיו בעניין קבילות מסמך כלשהו וזאת בהגשת הודעה בכתב לבית המשפט והעלאת טענותיו לעניין הקבילות: "הצדדים יגישו הודעה משותפת בעניין הראיות שאין התנגדות להגשתן באמצעות העדים שהעידו בפניו היום ואשר צורפו לתצהיריהם, לרבות הקלטות. ככל שקיימת התנגדות לראיה כלשהי, הצדדים יגישו טיעונים בכתב. הטיעונים יוגשו במרוכז לגבי כל הראיות שלגביהן יש התנגדות. לאחר קבלת הודעת הצדדים, ובהתאם לה, יוחלט בדבר המשך ההליכים. במידת הצורך ייקבע לוח זמנים להגשת טיעוני הצדדים לעניין ההתנגדויות לראיות".
הודעה כאמור לא הוגשה על ידי הצדדים או על ידי התובע ובתאריך 22.10.2019 ניתנה התראה על מחיקת תביעה בשל חוסר מעש.
בתאריך 28.11.2019 הוגשה על ידי התובע עצמו בקשה להורות על הגשת סיכומים בגדרה התובע לא העלה כל טענה לעניין קבילות המסמכים והראיות שהוגשו, ובהתאם ניתנה על ידי החלטה בתאריך 8.1.2020 המורה לצדדים להגיש סיכומיהם.
מכאן, ומשלא הוגשה על ידי הצדדים או על ידי התובע עצמו הודעה כלשהי לעניין קבילות המסמכים ולא הוגשו טיעונים כלשהם לעניין קבילותם, בהתאם להחלטה מתאריך 3.6.2016, אין להישמע עוד לטענות בהקשר זה.
דיון והכרעה
21. לאחר בחינת טיעוני הצדדים וכלל הנתונים שהונחו לפני הגעתי לידי מסקנה שדין התביעה להידחות.
העילה לפי לשון הרע
22. אקדים ואציין, שבנסיבות התיק שלפני עסקינן בעיקולים שהוטלו במסגרת תיק הוצל"פ אשר חוסים תחת ההגנה הקבועה בסעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, ומטעם זה דין התביעה בעילה של לשון הרע להידחות. ולהלן אבאר.
23. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, הגדיר את לשון הרע כדבר שפרסומו עלול:
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
24. בפסיקה נקבע לא אחת, כי הטלת צווי עיקול אשר מציגים אדם כמי שאינו משלם את חובותיו באופן שלא היה מנוס מהטלת עיקולים על רכושו, מהווה פרסום לשון הרע נגדו, מהטעם שהעיקולים עלולים לפגוע בשמו הטוב, להשפילו ולעשותו מטרה ללעג או לבוז. (ראו למשל: ע"א (מחוזי-י-ם) 45661-12-10 גסלר נ' עירית ירושלים (24.3.2011); ת"א (שלום-ת"א) 17615-03-10 גידניאן נ' עיריית תל אביב יפו (24.2.2011); ת"א (שלום-ת"א) 1395-03-11 אוחיון נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות (5.5.2014.)).
25. חוק איסור לשון הרע מונה, בסעיף 13, את הפרסומים שבגינם לא תעמוד לתובע עילת לשון הרע. בין היתר הוא קובע בסעיף 13(5) כדלקמן:
"פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור".
26. ייאמר, כי סעיף 13 בכללותו, בניגוד לסעיפי ההגנות האחרים, כגון סעיפים 14 ו-15 לחוק, אינו מותנה בדרישה של אמיתות הפרסום או בדרישת הוכחת תום לב, כך שגם פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום לב ואף בזדון, לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובלבד שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף המשנה הרלבנטי, ובענייננו סעיף 13(5) לחוק (רע"א 1104/07 עו"ד ח'יר נ' עו"ד גיל, פ"ד סג (2) 511 (19.8.09)) ורע"א 3614/97 יצחק נ' חברת החדשות הישאלית בע"מ, פ"ד נג(1) 26 (23.6.98)).
27. ברת"ק (מחוזי-ב"ש) 50190-09-16 דוד נ' הוכמן (21.2.2017), בית המשפט קבע כי נדרשת בחינה מחודשת בשאלת האפשרות לחייב בפיצוי בגין לשון הרע הנעוץ בפתיחת הליכי הוצל"פ והטלת עיקול במסגרתו. עוד נקבע, כי בחינת החוק והפסיקה מעלה לכאורה כי בתי המשפט בערכאות שונות פסקו שאין לראות בעיקול אשר הוטל במסגרת הליך שיפוטי או דיון משפטי ובכלל זה הוצאה לפועל הפועלת כגוף בעל סמכות שיפוטית, ככזה אשר יכול להוות לשון הרע.
עוד נקבע, כי יש לערוך הבחנה בין עיקול המוטל על ידי רשות מנהלית בהתאם לסמכותה לבין עיקול המוטל בגדרו של הליך שיפוטי:
"נראה כי יש לערוך הבחנה בין עיקול המוטל על ידי רשות מנהלית בהתאם לסמכותה לבין עיקול המוטל במסגרת הליך שיפוטי. כאשר ההלכה הפסוקה פירשה את סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע ואת המונח "דיון" ככזה אשר: "... משתרע על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" ...
יצוין כי בית המשפט קמא בקובעו שהעיקול מהווה לשון הרע הסתמך על פסיקה בה נקבע, כי עיקול אשר הטילה רשות על בסיס פקודת המיסים (גביה) מהווה פגיעה בשם הטוב (בכך עוסק פסק הדין אליו הפנה בית המשפט בפיסקה 86 לפסק הדין). וכאמור אין הנדון דומה לראיה, שכן כאן הוטל העיקול בהחלטה של מי שהוא בעל סמכות שיפוטית. אף הפסיקה אשר צורפה על ידי המשיב בתגובתו דנה בעיקולים מסוג זה, ולא בעיקולים שהוטלו על ידי גוף שיפוטי (פרט לפסק דין אחד בו ישנה קביעה לפיה אין המדובר בלשון הרע והקטע המצוטט אינו רלוונטי להכרעה הסופית). (ראו פסקאות 40-41 לפסק הדין והאסמכתאות שם) (ההדגשה שלי נ' ד' מ')