28. אכן, וכפי שצוין בעניין "הוכמן" הנ"ל בפסקי דין שונים שניתנו על ידי בתי משפט השלום נקבע, כי עיקולים שהוטלו במסגרת תיק הוצל"פ אינם בבחינת לשון רע מאחר שהם חוסים תחת ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק:
• כך, למשל, בת"א (שלום-נצרת) 3342-06-16 קנטרוביץ נ' מי-רם מים ותשתיות בע"מ (24.5.2018), עסקינן בעיקולים שהוטלו במסגרת הליך שהתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בתביעה על סכום קצוב. לבקשת הנתבע הוטלו עיקולים במסגרת תיק ההוצל"פ על זכויות התובעים בביתם, ברכב הנכה של התובע, ב-8 בנקים, במוסד לביטוח לאומי, בקרנות ההשתלמות וקופות הגמל, בהנהלת בתי המשפט, במינהל מקרקעי ישראל, ברשות הדואר ובשורה של גופים נוספים. בית המשפט קבע, כי פרסום עיקול במסגרת תיק ההוצל"פ מהווה פרסום מותר: "פרסום העיקול עליו הוחלט בידי פקיד ההוצאה לפועל, ככל שהפרסום מיוחס לזוכה שביקש אותו, מהווה פרסום על ידי בעל דין (או של בא כוחו של בעל דין, הכל לפי הענין) שנעשה תוך כדי דיון כאמור בסעיף 13(5) סיפא, וגם פרסום זה מהווה פרסום מותר אשר לא יקים עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע". (ההדגשה שלי נ' ד' מ')
• בת"א (שלום-בית שאן) 53101-05-12 כהן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (17.12.2014) גם נפסק כי נקיטת הליכי הוצאה לפועל על ידי הבנק, לרבות תפיסת הרכב אינה מהווה לשון הרע, אלא, מדובר בפרסום מותר כמשמעותו בסעיף 13(5) לחוק:
"במקרה שלפנינו, הבנק הינו זוכה אשר פתח את הליכי ההוצאה לפועל נגד התובע, על כן, הוא יכול לחסות תחת ההגנה של סעיף 13(5) לחוק. זאת ועוד, הפסיקה אימצה מבחן מרחיב לצורך הגדרת דרכי הפרסום שעליהן תחול ההגנה המוחלטת. היא תחול לא רק על אותם דברים שנאמרו בעל פה במהלך הדיון, אלא גם על כל "צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" (ע"פ 364/73 זיידמן נ' מ"י, פ"ד כח(2) 620). לפיכך נראה, כי ההגנה תחול גם על כתבי טענות, תצהירים, מסמכים המוגשים לבית המשפט וכאלו שהוחלפו בין בעלי הדין לפני הגשתם לבית המשפט (ראה א' שנהר, דיני לשון הרע, שם, עמ' 199 ו- ע"פ 645/92 דורון נ' גורן (פורסם בנבו)).
משכך הם פני הדברים, אין ספק, כי הבקשות אשר הוגשו על ידי הבנק, במהלך או בסיומו של דיון משפטי, ובענייננו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, לרבות תוכנם (ראה סעיפים 47 ו-48 לסיכומי התובע)יכנס לגדר הוראות סעיף 13(5) לחוק. אי לכך, המסקנה המתקבלת היא, כי מדובר בפרסום מותר כמשמעות הדבר בסעיף 13(5) לחוק והוא בגדר הגנה מוחלטת, ועל כן אין הם יכולים לשמש עילה למשפט."
• בת"א (שלום-חיפה) 45933-09-12 חמיד נ' פלאפון תקשורת בע"מ (21.4.2016) נפסק כי פתיחת תיק הוצל"פ ונקיטת הליכים במסגרתו הם צעד הננקט בקשר עם ההליך ואינם מקימים עילה של פרסום לשון הרע ואין כל נפקות לשאלה אם עסקינן בהתנהלות רשלנית, זדונית או חסרת תום לב:
"..הואיל והמבחן הקובע לתחולת סעיף 13(5) לחוק אינו מבחן הזמן, אזי עצם העובדה כי פתיחת תיק הוצל"פ ונקיטת הליכים במסגרתו על ידי הזוכה היו לאחר תום הדיון בבית המשפט, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין תחולתו. השאלה הנשאלת היא, האם פתיחת תיק הוצל"פ ונקיטת הליכים במסגרתו לצורך מימוש זכייתו של תובע בהליך המשפטי, הם בגדר "צעד הננקט בקשר עם ההליך".
סבורני כי יש להשיב בחיוב לשאלה לעיל, שכן תובע הפונה לבית המשפט לקבלת סעד כספי או כל סעד אחר בר מימוש, ברגיל עושה זאת על מנת כי בבוא היום, ככל ויזכה בסעד המבוקש, הוא יוכל לממש את פרי זכייתו, ולא במטרה להותיר את הסעד בו זכה "על הנייר". לפיכך, יש לומר כי פתיחת תיק הוצל"פ ונקיטת הליכים למימוש פסק דין, כבמקרה דנן, הם צעדים הננקטים בקשר עם ההליך השיפוטי, ומהווים חלק משלביו השונים. באם תאמר אחרת, נרוקן מתוכן את החיסוי שניתן בסעיף 13(5) לחוק, כאשר מחד בית המשפט יחיל את החיסוי הנ"ל על הפעולות שקדמו להליך המשפטי, והפעולות שהיו במסגרת הדיון, אך מאידך גיסא הוא ישלול אותו מההליכים שנועדו למימוש זכייתו, ובכך תסוכל למעשה ההגנה שביקש המחוקק לפרוש במסגרת הוראת החוק, תוצאה שאין הדעת סובלת.
ממכלול הנימוקים לעיל, נחה דעתי כי בנסיבות מקרה דנן הנתבעת נהנית מהחיסוי שבסעיף 13 (5) לחוק, ובהתאם לכך יש לקבוע כי פתיחת תיק ההוצל"פ ונקיטת ההליכים במסגרתו נגד התובע, אינם מקימים עילה של פרסום לשון הרע בהתאם לחוק, ובנדון אין נפקא מינה באם אותה התנהלות הייתה רשלנית, זדונית או חסרת תום לב." (פסקה 24-25 לפסק הדין) (ההדגשה שלי נ' ד' מ')
• (ראו גם: ת"א (שלום-פ"ת) 3136-11-11 ברויטמן נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ (9.6.2013); ת"א (שלום-ראשל"צ) 3451-07-16 אהרון נ' פטרוטק בע"מ ואח' (11.11.2018)).
29. במסגרת סיכומיו, התובע דן בשאלה "אם העיקולים בוצעו כדין" בעוד אין לשאלה זו כל נפקות שכן עסקינן וכאמור בעיקולים החוסים תחת ההגנה המוחלטת שבסעיף 13(5).
30. יחד עם זאת, ולמעלה מהצורך, ייאמר כי בנסיבות התיק שלפני, בעת שהוטל העיקול, התובע היה חייב סך של 1,479 ₪ לפי הרישומים בלשכת ההוצל"פ, והוא כשל להוכיח אחרת.
התובע טען, כי למיטב זכרונו לקראת סוף שנת 2012 שילם את התשלום האחרון ואושר לו על ידי נציגי הסניף כי איפס את יתרת החוב בחשבונו בבנק, כך שהוא בדק מול נציגת הנתבע בשם אושרה כי לא נותר לו שום חוב בסניף (סעיפים 9-10 לתצהיר, עמ' 14 לפרוטוקול ש' 19-23; עמ' 15 ש' 4-8). ועוד הוא טען, כי למיטב הבנתו הבנק או בא כוחו היה מחויב בסגירת תיק ההוצל"פ ושאז לא הבין את ההבדל בין החוב בבנק לבין החוב בלשכת ההוצל"פ (סעיף 12 לתצהיר).
31. אציין, כי טענה זו של התובע לא מצאה לה סיוע בחומר ראייתי נוסף, שכן מלבד עדותו אין בנמצא כל ראיה אובייקטיבית המעידה על כך שהוא לא היה חייב לבנק על אף שתיק ההוצל"פ נגדו היה פתוח והיתה בו יתרת חוב. התובע בחר לא להזמין לעדות את אותם נציגים שלטענתו אישרו כי הוא שילם את מלוא החוב ועובדה זו יש לזקוף לחובתו.
32. כמו כן התובע טוען, שספרי הבנק הם אשר מהווים ראיה מכרעת לגבי יתרת החוב, והיות שעולה מתדפיסים אלו (נספח ד' לת/2) כי היתרה עמדה על 0, הבנק היה מנוע מלנקוט הליכים נגדו. התובע גם כן מפנה לסעיף 6 להסכם (סעיף 11 לת/2).
אין בידי לקבל טענה זו וזאת מן הטעמים שלהלן:
א. כפי שטוען הנתבע בצדק בעת שנפתח תיק הוצל"פ היתרה המחייבת היא היתרה המעודכנת במסגרתו שכן לחוב מתווספים הוצאות, שכר טרחה, הצמדה וריבית פיגורים (סעיף 9 לסיכומי הנתבע).
אמנם, בסעיף 6 להסכם נרשם כי ספרי הבנק יהוו ראיה מכרעת לגובה החוב, אולם, צוין כי יתווספו הוצאות ושכר טרחה, ובלשון הסעיף: "מוסכם, כי ספרי הבנק ו/או חשבונותיו ו/או רישומיו ו/או פלט מחשב שלו וכל אישור שלו לרבות העתק של כל אחד מאלה יהוו ראיה מכרעת לגובה החוב ושיעוריו וכפי שיהיה מעת לעת בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד". (ההדגשה שלי נ' ד' מ').
מה עוד, בדפי חשבון הבנק (צורף כראיה מטעם התובע (ת/3)) נרשם (בתחתית הדף): "החוב בטיפול משפטי. לפיכך עלול להיזקף בחשבון סכום נוסף מכח דין, הסכם והליך משפטי אף אם לא פורט בהודעה זו ובלבד שייפסק בידי ערכאה משפטית. לפיכך עשויה לחול אי התאמה בין הסכום שחושב בתיק ההוצל"פ לרשום בהודעה זו".
ב. גם העדים מטעם הנתבע נתנו הסבר הגיוני ומניח את הדעת שעל פיו ספרי הבנק אינם משקפים את יתרת החוב בנסיבות שבהן החוב מועבר לטיפול משפטי.
כך, למשל, העד מר סקיטל נשאל לעניין תדפיסי יתרות החשבון לשנים 2012-2015 (נספח ד' לתצהיר התובע) ולכך שבהם נרשמה יתרה 0 הסביר העד: "... זה לא רלבנטי. הדף מצוין אובליגו. הוא מציין אובליגו בסך 0 ₪, אבל זה לא רלבנטי לענייננו. אני אסביר משהו במובן הבנקאי: עד הרגע שתיק מוגש למחלקה לטיפול משפטי, מועבר לעו"ד אפשר להגיד שהחוב בבנק הוא החוב שהחייב חייב, לפי ספרי הבנק. מרגע שהחוב עבר לטיפול משפטי ולמשרד עו"ד, הוא כבר לא רלבנטי לעניין הזה. יש חוב שהוא חב, ויכול להיות שנפתח בהוצל"פ. לכן לא רלבנטי להביא תדפיס מהבנק ולומר שזה החוב." (עמ' 21, ש' 25-30).
העד מר נגר, גם הוא ציין בחקירתו שהיות שהתיק הועבר לטיפול משפטי מתווספים הוצאות שלא תמיד נרשמים באופן מידי בספרי הבנק, העיד העד: "... להוציא דף חשבון עם יתרות זה בהחלט יכול להטעות. לכן אין חיה כזאת להוציא תנועות יתרות חוב. אין דבר כזה. הפסיקו כבר את זה ולכן הוסיפו רישום למטה שהיתרות לא מופיעות מכיוון שיש הוצאות משפטיות, כפי שאמרתי שלא נרשמות בזמן בספרי הבנק." (עמ' 30, ש' 8-12).
33. יש לציין, כי חלק ניכר מסיכומי התובע הוקדש לשאלה אם ההסכם בוטל כדין על ידי הנתבע תוך שהתובע מפנה לחוק החוזים כך שבין היתר הוא טוען, כי הוכח שהנתבע לא שלח לו הודעת ביטול ולא נתן לו אורכה לשם קיומו של ההסכם תוך זמן סביר (סעיפים 19-27 לסיכומי התובע). ראשית: אציין כי על פי התשתית העובדתית שתוארה בפתח פסק הדין עולה כי הסכם הפשרה הופר על ידי התובע ובשל כך ננקטו נגדו הליכי הוצל"פ (ראו לעיל), כמו כן שוכנעתי הן מעדות התובע עצמו כי באוגוסט לשנת 2012, בעקבות נקיטת הליכי הוצל"פ נגד התובע, התובע לא העלה טענה כלשהי כנגד הבנק בעניין קיומה של יתרת חוב או בעניין אי עמידה בהסכם הפשרה או נקיטת הליכים בניגוד להסכם הפשרה, נהפוך הוא, בעקבות נקיטת ההליכים הוא הגיע להסכמה עם הבנק לפיה שילם סך של 2,000 ₪, צו עיכוב היציאה מהארץ בוטל ולאחר חזרתו ארצה הוא שלים סך נוסף של 500 ₪ ונותרה יתרת חוב בתיק ההוצל"פ, וכאמור התובע לא הוכיח כי שילם את מלוא יתרת החוב או כי הודע לו כי הוא אינו חייב עוד לבנק.
שנית: סעיף 8 להסכם הקנה לנתבע את הזכות לפעול בכל דרך שתראה לו במקרה שלא נפרעו התשלומים על ידי התובע בהתאם להסכם הפשרה. מכאן רשאי היה הנתבע לנקוט בהליכי הוצל"פ לשם גביית יתרת החוב.
34. בנוסף יוער, שבסיכומיו טען התובע כי במסגרת ההסכם אין הרשאה לחידוש/שפעול הליכים במסגרת תיק ההוצל"פ תוך שהוא מפנה לסעיף 8 להסכם. טענה זו אין בה כל ממש שכן סעיף 8 להסכם וכאמור הקנה לבנק את הזכות לפעול בכל דרך שתראה לו לשם גביית מלוא סכום החוב במקרה ולא נפרעו התשלומים כפי שהוסכם ביניהם.
35. לגבי הטענה שעל פיה הנתבע המתין כ-3 שנים בטרם נקיטת הליכים, לא פנה אל התובע בדרישת לתשלום, כך שהנתבע חיכה וצבר ריבית בתיק ושינה מצבו הראייתי של התובע לרעה -
כפי שטען הנתבע, בצדק, אין בחלוף הזמן כדי להביא לידי מסקנה שהנתבע מנוע היה לנקוט הליכי גבייה ומטעם זה דין טענה זו להידחות. שיהוי בנקיטת הליכי גבייה יכול בנסיבות מסוימות להביא לידי הפחתת הריבית שהצטברה מחמת ניהול הליכי גבייה בחוסר תום לב, ולהיפוך נטל הבאת הראיות בטענת פרעתי, דבר שלא נעשה על ידי התובע.
36. הוא הדין לעניין הטענה שעל פיה אין פרופורציה בין העיקולים שהוטלו לבין גובה החוב, שכן וכפי שטען הנתבע בסיכומיו, במועד הטלת העיקולים הנתבע לא ידע מה יניבו העיקולים והוא היה רשאי לנסות לעקל נכסים או כספים אצל גופים שונים במקביל (סעיף 52 לסיכומי הנתבע). (ראו גם בהקשר זה: ת"א (שלום-ת"א) 65414-06-18 האדמו"ר רוזנבאום נ' המוסד לביטוח לאומי (10.1.21).
37. לסיכום: דין התביעה בעילה של לשון הרע להידחות.
דיון ביתר הטענות שהעלה התובע
38. התובע עתר לפיצוי בגין עוולות נוספות, כך לשיטתו, (שתוארו בסעיף 56 לכתב התביעה). אציין כי מדובר בטענות שנטענו באופן כללי וסתמי מבלי שהן נשענות על כל טיעון משפטי ומטעם זה דינן להידחות.
39. אשר לטענה של אי הסרת העיקול במינהל מקרקעי ישראל לאלתר לאחר שהופקד סך 500 ₪: טוען התובע כי מחובת הקטנת הנזק הוא העביר לב"כ הנתבע סך של 500 ₪ הנדרש על ידם להסרת העיקולים לאלתר. אולם העיקול במינהל מקרקעי ישראל לא בוטל אלא בחלוף חודש ימים. בסיכומיו הוסיף התובע, כי הנתבע התרשל משלא הוסר העיקול לאלתר (סעיף 33 לסיכומי התובע).
40. אין בידי לקבל טענה זו, שכן עיון בהתכתבויות שהיו בין הצדדים מלמד כי עניינו של התובע טופל כדבעי ולאלתר ולא נפלה במעשיו של הנתבע כל התרשלות עליה יחוב, כפי שיפורט להלן:
• אישור על הפקדת 500 ₪ התקבל במשרד ב"כ הנתבע בתאריך 10.11.2015, באותו היום הוגשה בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ והתיק נסגר (ראו תדפיס תיק ההוצל"פ נספח ו' לנ/2).
• במכתב, מתאריך 19.11.2015, הודיע ב"כ התובע לב"כ הבנק כי העיקול במינהל מקרקעי ישראל לא הוסר וצוין כי "ככל שאינכם יכולים לדאוג להסרתו לאלתר אנא הכינו במשרדכם מסמך ביטול מקורי ואנו נעביר במקביל למנהל ..." והועבר עוד מכתב מתאריך 26.11.2015.
במענה של ב"כ הבנק למכתבים הנ"ל בין היתר הוא ציין, במכתבו מתאריך 30.11.2015: "... כידוע לך ביטול עיקול במינהל מקרקעי ישראל הוא עיקול במדיה וביטולו, כמו הטלתו, מדווח ישירות באמצעות המחשב.
לעניין בקשתך לקבל מסמך מקורי, אנו איננו מכינים מסמכים מקוריים של לשכת ההוצאה לפועל. מסמכים מקוריים ניתן לקבל בלשכת ההוצאה לפועל בה מנוהל התיק.
לבקשתך התבקש השליח מטעמנו להביא מסמך מקורי מהלשכה, אלא שהלשכה הושבתה והשליחות בוטלה. לאחר סיום ההשבתה בלשכה תחודש השליחות. עם קבלת המסמך המקורי נודיעך ואתה מוזמן לבוא ולאסוף אותו ממשרדנו".