הבנק טען, כי לאחר נקיטת ההליכים הנ"ל ולבקשת התובע הוסכם שיתרת החוב תועמד, לצורכי פשרה, על סך 3,000 ₪, בכפוף לתשלום מיידי על סך 2,000 ₪, לאחריו יבוטל צו עיכוב יציאה מהארץ (שהוטל מכח סעיף 13 להסכם הנ"ל), ותשלום נוסף בסך 1,000 ₪ אשר ישולם על ידי התובע בתחילת חודש 9/12 מיד עם חזרתו לארץ (סעיף 13 ל נ/2). הוסיף הבנק, כי התובע הודיע שאין ביכולתו לשלם את התשלום השני וביקש לפרוס אותו לשני תשלומים בסך 500 ₪ כל אחד.
התובע שילם, אך ורק, את התשלום הראשון בסך 500 ₪, ונותר חוב בסך 500 ₪ (סעיף 15 לנ/2).
במהלך עדותו התובע אכן אישר, כי באוגוסט 2012 היה ברצונו לצאת לחו"ל והתברר כי הוא מעוכב, העיד התובע: "... אמרתי קחו 2,000 ₪ במיידי, אני אחזור מחו"ל ואאפס את החשבון" (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 4-13).
6. בתאריך 16.7.2015, יתרת חובו של התובע בתיק ההוצל"פ עמדה על סך 1,479.91 ₪, ולשם גביית החוב הבנק נקט בהליכי הוצל"פ, כך שנרשמו עיקולים במינהל מקרקעי ישראל, ב"רום קרן השתלמות", במס הכנסה, מע"מ ומכס (נספח ג' לנ/2).
7. בתאריך 24.8.2015 הוצע לתובע לשלם סך של 500 ₪ לשם הסדרת החוב וסגירת תיק ההוצל"פ (סעיף 11 לנ/1; סעיף 28 לנ/2; ועמ' 17 לפרוטוקול ש' 18-20). בתאריך 10.11.2015 בוצע התשלום על ידו ובתאריך 11.11.2015 נסגר תיק ההוצל"פ (נספחים ה, ז לנ/2).
8. התביעה שלפני הוגשה על ידי התובע בגין ההליכים שננקטו בשנת 2015, ולא בגין ההליכים שננקטו בשנים 2010 ו-2012.
עיקר טענות התובע
9. טוען התובע, שהטלת העיקולים בשנת 2015, פגעה בשמו הטוב, ובמוניטין שלו אל מול המערכת הפיננסית בישראל, בפעילותו העסקית השוטפת (סעיף 46 לכתב התביעה).
10. במשך 3 שנים (2012-2015) הוא לא קיבל כל הודעה או התראה מהבנק בדבר קיומו של החוב או הפרת ההסכם (סעיף 14 לכתב התביעה).
11. גם אם היה קיים חוב, ביצוע עיקולים באופן גורף ובפרט במינהל מקרקעי ישראל על מקרקעין שהתובע היה בתהליך מכירתם, היא פעולה פוגענית יתר על המידה המצדיקה חיוב הבנק בפיצוי נפרד בגין עוולת לשון הרע, במיוחד בנסיבות שבהן התובע נאלץ לפנות בעצמו למינהל מקרקעי ישראל כדי להסיר את העיקול לאחר עיכובים שיצר הנתבע גם לאחר תשלום יתרת החוב על ידו (סעיף 52 לכתב התביעה).
12. לשיטת התובע כל עיקול מהווה פרסום לשון הרע, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). וחזקה שמתקיימים הטעמים המצדיקים חיוב הנתבע בתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק לכל גורם אליו נשלחו העיקולים, בסך של 70,000 ₪, (סעיף 7 א' לחוק איסור לשון הרע), לחלופין יש לחייב בפיצוי בגין הטלת עיקול אצל 4 גורמים – 280,000 ₪.
13. הוסיף התובע, כי הנתבע חייב לפצות אותו בגין אי המצאת דפי חשבון בנק, שכן הוא דרש לקבל אותם על מנת להוכיח לב"כ הנתבע כי שילם מלוא חובו. דפי החשבון הומצאו לידו, לאחר עיכוב של מספר ימים, במשרד ב"כ הנתבע ונמחקו בהם היתרות (סעיף 17 לכתב התביעה).
14. על הנתבע לפצות אותו בסך של 50,000 ₪ בגין עוולות נוספות, פגיעה באוטונומיה, מטרד והטרדה וביצוע פעולות שדרשו זמן ומאמץ (סעיף 57 לכתב התביעה) – הפעלת תיק הוצל"פ ישן ללא כל התראה; ביצוע עיקול על המקרקעין ללא התראה בגין חוב זניח; אי ביטול העיקול לאחר התשלום וההתחייבות לעשות כן; זיוף דפי חשבון ומחיקת יתרות; ואי המצאת דפי החשבון עד ליום הגשת התביעה (סעיף 74 לכתב התביעה).
15. בסיכומיו הוסיף התובע, כי הוכח שהוא לא הפר את הסכם הפשרה ולא הפר אותו בהפרה יסודית המהווה תנאי בלתו אין לביטול ההסכם, הנתבע לא שלח הודעת ביטול לתובע ולא נתן לו ארכה לשם קיום ההסכם, עוד הוכח שהפעולות שננקטו בשל ביטול ההסכם בוצעו בשיהוי ניכר והן אינן פרופורציונאליות להפרה (סעיפים 19-23 לסיכומי התובע).
16. התובע העמיד את תביעתו על סך של 100,000 ₪ לצרכי אגרה.