31. אציין, כי טענה זו של התובע לא מצאה לה סיוע בחומר ראייתי נוסף, שכן מלבד עדותו אין בנמצא כל ראיה אובייקטיבית המעידה על כך שהוא לא היה חייב לבנק על אף שתיק ההוצל"פ נגדו היה פתוח והיתה בו יתרת חוב. התובע בחר לא להזמין לעדות את אותם נציגים שלטענתו אישרו כי הוא שילם את מלוא החוב ועובדה זו יש לזקוף לחובתו.
32. כמו כן התובע טוען, שספרי הבנק הם אשר מהווים ראיה מכרעת לגבי יתרת החוב, והיות שעולה מתדפיסים אלו (נספח ד' לת/2) כי היתרה עמדה על 0, הבנק היה מנוע מלנקוט הליכים נגדו. התובע גם כן מפנה לסעיף 6 להסכם (סעיף 11 לת/2).
אין בידי לקבל טענה זו וזאת מן הטעמים שלהלן:
א. כפי שטוען הנתבע בצדק בעת שנפתח תיק הוצל"פ היתרה המחייבת היא היתרה המעודכנת במסגרתו שכן לחוב מתווספים הוצאות, שכר טרחה, הצמדה וריבית פיגורים (סעיף 9 לסיכומי הנתבע).
אמנם, בסעיף 6 להסכם נרשם כי ספרי הבנק יהוו ראיה מכרעת לגובה החוב, אולם, צוין כי יתווספו הוצאות ושכר טרחה, ובלשון הסעיף: "מוסכם, כי ספרי הבנק ו/או חשבונותיו ו/או רישומיו ו/או פלט מחשב שלו וכל אישור שלו לרבות העתק של כל אחד מאלה יהוו ראיה מכרעת לגובה החוב ושיעוריו וכפי שיהיה מעת לעת בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד". (ההדגשה שלי נ' ד' מ').
מה עוד, בדפי חשבון הבנק (צורף כראיה מטעם התובע (ת/3)) נרשם (בתחתית הדף): "החוב בטיפול משפטי. לפיכך עלול להיזקף בחשבון סכום נוסף מכח דין, הסכם והליך משפטי אף אם לא פורט בהודעה זו ובלבד שייפסק בידי ערכאה משפטית. לפיכך עשויה לחול אי התאמה בין הסכום שחושב בתיק ההוצל"פ לרשום בהודעה זו".
ב. גם העדים מטעם הנתבע נתנו הסבר הגיוני ומניח את הדעת שעל פיו ספרי הבנק אינם משקפים את יתרת החוב בנסיבות שבהן החוב מועבר לטיפול משפטי.
כך, למשל, העד מר סקיטל נשאל לעניין תדפיסי יתרות החשבון לשנים 2012-2015 (נספח ד' לתצהיר התובע) ולכך שבהם נרשמה יתרה 0 הסביר העד: "... זה לא רלבנטי. הדף מצוין אובליגו. הוא מציין אובליגו בסך 0 ₪, אבל זה לא רלבנטי לענייננו. אני אסביר משהו במובן הבנקאי: עד הרגע שתיק מוגש למחלקה לטיפול משפטי, מועבר לעו"ד אפשר להגיד שהחוב בבנק הוא החוב שהחייב חייב, לפי ספרי הבנק. מרגע שהחוב עבר לטיפול משפטי ולמשרד עו"ד, הוא כבר לא רלבנטי לעניין הזה. יש חוב שהוא חב, ויכול להיות שנפתח בהוצל"פ. לכן לא רלבנטי להביא תדפיס מהבנק ולומר שזה החוב." (עמ' 21, ש' 25-30).