• בת"א (שלום-חיפה) 45933-09-12 חמיד נ' פלאפון תקשורת בע"מ (21.4.2016) נפסק כי פתיחת תיק הוצל"פ ונקיטת הליכים במסגרתו הם צעד הננקט בקשר עם ההליך ואינם מקימים עילה של פרסום לשון הרע ואין כל נפקות לשאלה אם עסקינן בהתנהלות רשלנית, זדונית או חסרת תום לב:
"..הואיל והמבחן הקובע לתחולת סעיף 13(5) לחוק אינו מבחן הזמן, אזי עצם העובדה כי פתיחת תיק הוצל"פ ונקיטת הליכים במסגרתו על ידי הזוכה היו לאחר תום הדיון בבית המשפט, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין תחולתו. השאלה הנשאלת היא, האם פתיחת תיק הוצל"פ ונקיטת הליכים במסגרתו לצורך מימוש זכייתו של תובע בהליך המשפטי, הם בגדר "צעד הננקט בקשר עם ההליך".
סבורני כי יש להשיב בחיוב לשאלה לעיל, שכן תובע הפונה לבית המשפט לקבלת סעד כספי או כל סעד אחר בר מימוש, ברגיל עושה זאת על מנת כי בבוא היום, ככל ויזכה בסעד המבוקש, הוא יוכל לממש את פרי זכייתו, ולא במטרה להותיר את הסעד בו זכה "על הנייר". לפיכך, יש לומר כי פתיחת תיק הוצל"פ ונקיטת הליכים למימוש פסק דין, כבמקרה דנן, הם צעדים הננקטים בקשר עם ההליך השיפוטי, ומהווים חלק משלביו השונים. באם תאמר אחרת, נרוקן מתוכן את החיסוי שניתן בסעיף 13(5) לחוק, כאשר מחד בית המשפט יחיל את החיסוי הנ"ל על הפעולות שקדמו להליך המשפטי, והפעולות שהיו במסגרת הדיון, אך מאידך גיסא הוא ישלול אותו מההליכים שנועדו למימוש זכייתו, ובכך תסוכל למעשה ההגנה שביקש המחוקק לפרוש במסגרת הוראת החוק, תוצאה שאין הדעת סובלת.
ממכלול הנימוקים לעיל, נחה דעתי כי בנסיבות מקרה דנן הנתבעת נהנית מהחיסוי שבסעיף 13 (5) לחוק, ובהתאם לכך יש לקבוע כי פתיחת תיק ההוצל"פ ונקיטת ההליכים במסגרתו נגד התובע, אינם מקימים עילה של פרסום לשון הרע בהתאם לחוק, ובנדון אין נפקא מינה באם אותה התנהלות הייתה רשלנית, זדונית או חסרת תום לב." (פסקה 24-25 לפסק הדין) (ההדגשה שלי נ' ד' מ')
• (ראו גם: ת"א (שלום-פ"ת) 3136-11-11 ברויטמן נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ (9.6.2013); ת"א (שלום-ראשל"צ) 3451-07-16 אהרון נ' פטרוטק בע"מ ואח' (11.11.2018)).
29. במסגרת סיכומיו, התובע דן בשאלה "אם העיקולים בוצעו כדין" בעוד אין לשאלה זו כל נפקות שכן עסקינן וכאמור בעיקולים החוסים תחת ההגנה המוחלטת שבסעיף 13(5).
30. יחד עם זאת, ולמעלה מהצורך, ייאמר כי בנסיבות התיק שלפני, בעת שהוטל העיקול, התובע היה חייב סך של 1,479 ₪ לפי הרישומים בלשכת ההוצל"פ, והוא כשל להוכיח אחרת.
התובע טען, כי למיטב זכרונו לקראת סוף שנת 2012 שילם את התשלום האחרון ואושר לו על ידי נציגי הסניף כי איפס את יתרת החוב בחשבונו בבנק, כך שהוא בדק מול נציגת הנתבע בשם אושרה כי לא נותר לו שום חוב בסניף (סעיפים 9-10 לתצהיר, עמ' 14 לפרוטוקול ש' 19-23; עמ' 15 ש' 4-8). ועוד הוא טען, כי למיטב הבנתו הבנק או בא כוחו היה מחויב בסגירת תיק ההוצל"פ ושאז לא הבין את ההבדל בין החוב בבנק לבין החוב בלשכת ההוצל"פ (סעיף 12 לתצהיר).