יחיאל כבר מתייחס בצורה מסוייגת יותר לצביקה ולשאלת אמינותו, כדלקמן:
בתחילה הוא משיב כי הוא וסמדר נתנו אמון בצביקה, כדלקמן:
"לא. מערכת חד צדדית. אמון כלפינו כלפי צביקה אבל לא צביקה כלפינו. אנחנו כן הבענו אמון בצביקה, אבל לא צביקה בנו" (עמ' 16, ש' 20-21 לפר').
בהמשך הדברים הוא כבר מסוייג יותר:
--- סוף עמוד 29 ---
"אני לא הבעתי אמון בצביקה מהתחלה. אני לא הבעתי אמון בצביקה" (עמ' 16, ש' 23 לפר').
ניתן להבין את הדברים של יחיאל ולקרוא אותם בקריאה ביקורתית, בשים לב לכך שצביקה חלוק על בני הזוג, כאשר יחיאל עצמו מודע לכך שרעייתו סמדר בטחה בצביקה ואף חלקה לו מחמאות. מכל מקום, בנסיבות העניין, אין לי אלא לקבל את גרסתו של צביקה, הסדורה, הקוהרנטית והאמינה גם בעניין זה. זאת, בין היתר, נוכח דבריה של סמדר ביחס לאמינותו של צביקה ובשים לב לכך שרוב המו"מ ככולו נוהל בין סמדר לצביקה, ויחיאל בכלל לא היה מעורב במו"מ זה.
באשר להעדר הסכם בין התובעת לבין מכון דווידסון ביחס לקפה גן המדע, מבהירה עו"ד שולמית גרי, היועצת המשפטית לשעבר של מכון ויצמן (להלן: "עו"ד גרי"), בחקירתה הנגדית את הדברים הבאים, לשאלתה של ב"כ התובעים:
"ש. מה יכולות להיות לדעתך סיבות שלא נחתם הסכם במשך 3 שנים הפעלה בין קפה גן המדע מה הסיבות שלא נחתם הסכם
ת. לא יודעת. אבל לא אמור לדעתי להיחתם עם מכון ויצמן. אם היה אמור להיחתם אז מול דוידסון שהפעיל. לא יודעת למה לא נחתם.
ש. זה אחריות של מכון דוידסון
ת. כן.
אם היה הסכם או לא אני לא יודעת. לא הייתי מעורבת בעניין הזה" (עמ' 96, ש' 11-17 לפר').
מדבריה של עו"ד גרי עולה כי למכון ויצמן אין כל ממשק להתקשרות בין מכון דווידסון לבין התובעים ביחס לקפה גן המדע (לעניין זה ר' גם דבריה של עו"ד גרי בעמ' 96, ש' 34-36 לפר').
מכל מקום, מניתוח שלאחר מעשה של סוגיית התקשרות ביחס לקפה גן המדע הרי שאין כל חולק על כך שמעולם לא נערך הסכם בכתב בין הצדדים ביחס למקום הסעדה זה וממילא לא הוצגה לפניי כל התחייבות של מכון דווידסון להמשך הפעלת התובעים את הקפה במקום.
כמו כן, לא מצאתי כי סמוך לאחר עזיבת התובעים (או העזבתם, לטענתם) את קפה גן המדע הוצא איזשהו מכתב על ידם בטרוניה ביחס לסוגיה זו. ברי כי יש בכך ללמד כי התובעים מעולם לא חשו כי עזיבתם את המתחם נעשתה שלא כדין; וניכר כי הם השתמשו בטענה זו במסגרת המערכה המשפטית שהחלו לנהל ביחס לקפה סמדר.