"בי זה פגע מה שהיא אמרה ומה שאמר גם יחיאל במהלך התקופה. גם לי יש רגשות, לא רק לתובעים וזו בהחלט האשמה חמורה שאינה במקומה ולא מוצדקת" (עמ' 65, ש' 6-7 לפר').
268. לטעמי לא היה מקום כלל להגיש כתב תביעה אישי כנגד אמנון בשים לב לנסיונותיו של אמנון לסייע לתובעים, כפי שהדברים עולים מתצהיר עדותו הראשית. אמנון ניסה לסייע לתובעים חודשים ספורים בלבד לאחר שנכנס לכהונתו במכון דווידסון. בנסיבות העניין אין מנוס מלקבוע כי על התובעים לשפות באופן אישי את אמנון בגין ההליכים שאליהם נגרר על לא עוול בכפו, כמו גם על הדברים שהוטחו כלפיו במהלך ההליכים שלעניין. בהקשר זה אפנה לכלל במשפט העברי הקובע כי "הבושה של אדם נקבעת לפי המבייש
--- סוף עמוד 79 ---
והמתבייש, כאמור במשנה בבא קמא ח', א': "בושת? הכל לפי המבייש והמתבייש". וכן ר' בפירוש ר' עובדיה מברטנורא שם; כן ר' גם משנה כתובות ג', ז', שם באה לשון דומה "לפי המבייש והמתבייש", והביאור "שככל שהמבייש נקלה יותר בושתו מרובה, וכל שהמתבייש חשוב יותר בושתו מרובה". כלומר: ככל שענייננו באדם בעל משרה בכירה יותר הרי שבושתו גדולה יותר. לעניין זה השלכה בעיקר בדיני נזיקין ולשון הרע, ומצאתי להביא עניין זה אף לשם שקילת הפיצויים לנתבע 3. לעניין זה ר' למשל עא 544/10, פלונית נ' עיריית כפר קאסם (פורסם ב"נבו" 12.3.13, פסקה נג בחוות דעתו של כב' השופט רובינשטיין).
269. אותם דברים אמורים אף ביחס לשני המכונים הנתבעים: ענייננו במוסד אקדמי מוכר, המבוקר ע"י מבקר המדינה ושחלים עליו כללי מנהל תקין, וכן בעמותת בת שעניינה חינוך. הטחת טענות הזיוף והתנהלות שלא בתום לב היא חמורה אף יותר מאשר במקרה של נתבע רגיל, ומכאן הצורך של מוסדות אלו בטיהור שמם הטוב בתגובה לאמור בכתבי בי הדין שלעניין.
270. בשולי הדברים אפנה להתנהלותם של התובעים בדיונים לפניי ולהערות הרבות שנאלצתי להעיר להם. בעניינו של יחיאל ר': עמ' 114, ש' 35-36 לפר'. בעניינה של סמדר ר': עמ' 17, ש' 8-12 לפר', עמ' 22, ש' 19 ו-28 לפר', עמ' 36, ש' 28-31 לפר'.
271. עם זאת, הבאתי בחשבון בכלל השיקולים גם את העובדה שבמועד הסיכומים לא היו התובעים מיוצגים ובנסיבות אלו אפשרתי להם להציג את סיכומיהם בישיבה מיוחדת שקבעתי לשם שמיעת הסיכומים ביום 11.3.21.
תוצאה
272. עולה מן המקובץ כי על התביעה להידחות, כאמור, על כל רכיביה, פרקיה וחלקיה.
273. בנסיבות העניין, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שלעניין ולפנים משורת הדין, אני מורה לתובעים לשאת ביחד ולחוד בשכרם של הנתבעים בסך כולל של 50,000 ₪ לפי הפירוט דלקמן: