לשון הרע
112. התובעת נשאלת ביחס לאמירות שאמרה, בגינן הלין הרב פנחסוב בקשר להתנהגותה, ולדבריה "זה מה שמפליא אותי. אני מפקחת של המקום, יש לי את כל הסמכויות... בתור אחראית של המקום הייתי צריכה לענות את האמת. אני לא אשקר. כל השנים ראו את ההשקעה שהייתה במקום ואת הגנים המפוארים שהשארתי שם, אז למה שלא אגיד את האמת? ש. מה האמת שאמרת להם. ת. יצאתי עם הרב יהודה פנחסוב לקניות, ביקשתי ממנו בובות, משחקים... הוא אמר שאין לו כסף. לקחתי קצת ושמתי בעגלה, אנחנו מגיעים לקופה ואני רוצה להראות לו, הוא אומר זה תורידי וזה תורידי. אני אמרתי להורים שאין לי תקציב ושייגשו בבקשה להנהלה שידברו. הבאתי את הדוגמא שהוא הוריד מהעגלה ולא הקציב את הכסף. יותר מזה, הוא הסכים על אופניים אחד לשלושה גנים. הילדים יריבו. אמרתי לו להניח אותם במחסן עד שתהיה אפשרות לרכוש עוד אופניים. ש. למה לא שלחת מכתב תשובה למכתב של הרב אורן מיום 26/11 ואמרת שלא היו מעולם שיחות כאלה בניכם ושלא הוחלט שתפסיקי להוציא החוצה פרטים ושיחות שקשורים להנהלה ולהתנהלות פנימית של המערכת. ת. לא היה דבר כזה. לא היה שפניתי להורים והתלוננתי. הורים פונים אליי ואני עונה. אני לא הלכתי לומר להם, יש הבדל בין הדברים. ש. אבל לא ענית למכתב הזה. ת. בוודאי שלא. כי לא היה שום הסכם ולא היו שום תנאים והוא היה צריך לתת לי כזה דבר." (עמ' 16 ש' 6-18) (דגש ש.ש.). התובעת טעתה בעניין הסמכות כפי שהורחב לעיל. התובעת מאשרת כי דברה נגד הגן כשנשאלה. וכי התלוננה בפני ההורים. בכך תמכה עדותה בגרסת הנתבעת לחלוטין.
113. לא למותר לציין, כי עדותה זו בדבר היעדר משחקים בתלמוד תורה נסתרה בעדות הגב' כרמית כהן אשר ציינה במפורש כי "היא אמרה לי כרמית לא קונים צעצועים לתלמוד תורה... אחרי שנכנסתי לכיתות וראיתי שזה לא נכון ויש משחקים בשפע" (עמ' 72 ש' 12 – 14).
114. כאמור, לא זו בלבד שהתובעת מודה שהיא סיפרה להורים את כל ההתרחשות לפרטי פרטים מול יהודה פנחסוב בקניות, אלא שהיא סותרת את עצמה שעה שאומרת שלא שלחה מכתב תשובה למכתב של הרב אורן מיום 26/11 (עמ' 16 ש' 17), וזאת בניגוד לאמירתה קודם שענתה לו בכתב ושלחה לו במייל תשובה למכתב הזה (עמ' 15 ש' 30-32).
115. מדובר בסתירות מהותיות לכל אורך הדרך ובפרט בקשר למסמך שהיה או לא היה.
116. מכל מקום, הנתבעים הוכיחו כי התובעת סיפרה להורים והתלוננה גם על מה שנכון בעיניה וגם על מה שהוכח כלא נכון. לדידנו אין הבדל אם הם פנו אליה והיא סיפרה או שהיא יזמה פניה אליהם. השורה התחתונה, התובעת סיפרה להורים הכל, גם מה שלא היה ראוי לחלק איתם לו הייתה אכן נושאת סמכות במשרה מחייבת ולא כמתנדבת.
117. התובעת לא הוכיחה כי מפקחות אחרות מטעם משרד החינוך פנו להורים בקשר להתנהלות זו או אחרת של הנתבעים, או שמפקחות אלו מצאו פגם כלשהו בהתנהלות הנתבעת. לו הייתה פנייה כזו של המפקחות מטעם משרד החינוך ניתן היה לראות אולי צידוק להתנהלות התובעת מול ההורים. אולם כאמור לא הוכח כך על ידה.
118. התובע במודע הוציאה דיבתה של הנתבעת רעה להורים. אך לא הוכח מה בדיוק נאמר ולמי לפיכך לא יושת על התובעת תשלום שנתבע בתביעה שכנגד.