21. סיכומם של דברים: ענייננו אפוא בהסכם ממון העוסק בהכנסות שכירות מנכס (האולמות בבעלות משותפת של בני הזוג) בעת חייהם המשותפים של בני הזוג, ואשר מסדיר גם את המשך ההנאה מפירות הנכס לאחר מותו של בן הזוג. בצדק ציינה השופטת רביד שהמקרה דנן אינו מחייב הכרעה בשאלות שונות שעוררו חבריה למותב, שכן במקרה הנדון מדובר אך בפירות הנכס, ואילו הנכס (האולמות עצמם) עברו ליורשים בלבד, וכי הדבר דומה להוראה רווחת בהסכמי ממון בדבר הענקת זכות מגורים לכל החיים לבן הזוג, או לקביעה בהסכם ממון של מזונות מן העיזבון לבן זוג, דבר שאליבא דכולי עלמא הוא אפשרי.
מקרה זה אינו מצריך הכרעה בסוגיות עקרוניות כלליות. הסכם הממון הנדון, אשר אושר על ידי בית המשפט, אינו מעורר כאמור שאלה של התנגשות עם הוראות סעיף 8 לחוק הירושה, ואף ככל שהיה ספק, מן הראוי היה, מהשיקולים שפורטו לעיל, ליתן לו תוקף.
22. אשר על כן אציע לחבריי כי נדחה את הבקשה לרשות ערעור, ובנסיבות הענין לא יהא צו להוצאות.
ש ו פ ט
הנשיאה א' חיות:
אני מסכימה.
ה נ ש י א ה
השופט ג' קרא:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט מ' מזוז.
ניתן היום, א' באייר התשפ"א (13.4.2021).
ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט