20. אוסיף עם זאת, להנחת דעת המבקשים, כי גם אילו דנו בבקשה לרשות ערעור כבערעור, מסקנתי הייתה שיש לדחות את הערעור.
ענייננו בהסכם ממון בכתב שאושר פעמיים על ידי בית המשפט, בשנת 1998 ובשנת 2011. המדובר בהוראה בהסכם שעסקה בדמי השכירות המתקבלים מהשכרת האולמות שהיו בבעלות משותפת של המנוח והמשיבה, אשר קבעה, בנוסח ההסכם שאושר בשנת 2011, כי "כל ההכנסות הנובעות מהשכרת האולמות יגבו על ידי הצדדים במשותף, יופקדו בחשבון בנק משותף של הצדדים ויהיו שייכים לצדדים במשותף"; כי "אם הבעל ילך לעולמו לפני האישה, כל ההכנסות מדמי שכירות של האולמות יהיו שייכים לאישה בלבד"; וכי "לאחר פטירת האישה... יהיו הבעל או יורשיו זכאים להכנסות הנובעות מכל האולמות למעט אולם האישה, אשר יועבר לבעלות יורשיה".
אין מדובר אפוא ב"הסכם בדבר ירושתו של אדם", האסור לפי סעיף 8(א) לחוק הירושה, אלא בהסכם שיש לו השלכה על עזבונו של אדם, שאינו סותר את הוראת סעיף 8. ההסכם דנן אינו מעביר את הזכות להימנות בין היורשים למי שאינו יורש על פי דין, וההסכם גם אינו מדיר יורש (ענין יקותיאל; שילה-חוק הירושה 93; ליפשיץ-הסדרה חוזית של יחסי ממון),
כנזכר לעיל, בהליכים בבית המשפט למשפחה ובבית המשפט המחוזי, כמו גם לפנינו, לא טענו המבקשים כי מדובר ב"הסכם בדבר ירושתו של אדם", במובן סעיף 8(א) לחוק הירושה, אלא טענו לבטלות ההוראה הנדונה בהסכם הממון בהסתמך על סעיף 8(ב) לחוק הירושה, האוסר "מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן". לטענתם, המשך קבלת דמי השכירות על ידי המשיבה לאחר מות המנוח מהווה מתנה אסורה לפי סעיף 8(ב). ואולם, טענה זו לוקה בשניים: ראשית, לא הונחה כל תשתית ראייתית לכך כי מדובר במתנה, היינו "הקניית נכס שלא בתמורה" (סעיף 1(א) לחוק המתנה, התשכ"ח-1968). המדובר בהוראה במסגרת הסכם ממון בין בני זוג, הכולל הוראות שונות והתחייבויות הדדיות שונות של הצדדים. הסכם ממון הוא תולדה של מו"מ שמתנהל בין בני זוג, ושל שיקולים שונים של בני הזוג, אשר בסופם מגיעים הם להסכמות כיצד יאוזן רכושם, ואין מקום לבודד הוראה אחת מתוך ההסכם ולהצביע בה על מרכיב של "מתנה" כביכול. שנית, סעיף 8(ב) עניינו במתנה שתוקנה למקבל "רק לאחר מותו של הנותן", בעוד במקרה דנן מדובר בהסכם עם תחולה מיידית-אקטיבית, לפיו דמי שכירות הוקנו למשיבה עם חתימת ההסכם, שנים קודם לפטירתו של המנוח. מכל מקום, אציין כי בעקבות הערותינו בדיון חזרה בה באת כוח המבקשים מהטענה כי מדובר במתנה (עמ' 8 לפרוטוקול), וריכזה טענותיה בהסתמך על נימוקי השופט שוחט.