15. ההסבר המקובל לתכלית של הוראת סעיף 8 לחוק הירושה הוא כי "המחוקק לא רצה לתת אפשרות למוריש לקשור עצמו בדבר ירושתו על-ידי כל סידור או הסכם אלא לתת לו אפשרות לצוות באופן שיוכל לחזור בו מצוואתו כרצונו עד יום מותו" (ע"א 155/73 שרון נ' ליבוב, פ"ד כח(2) 673, 676 (1974)). לא מעטים חולקים על הצידוק של מגבלה זו וטעמיה, וכפי שציין השופט ברק (כתוארו אז) בענין ברדיגו, "הנמקה זו אינה נקייה מספקות".
16. מכל מקום, הצורך בפרשנות "על דרך הצמצום המרבי" של הוראת סעיף 8 לחוק הירושה - נוכח תכלית ההוראה, ובהתחשב בפגיעתה בחופש ההתקשרות - מתחדד ומתחזק כאשר עסקינן בהסכם ממון לפי חוק יחסי ממון, אשר מסדיר בין היתר את יחסי הממון בין בני זוג לעת פקיעתם עקב מותו של בן הזוג, וקובע מסגרת חוקית להסדרת יחסי הממון בין בני זוג. החוק קובע כי הסכם כזה יהא בכתב (סעיף 1 לחוק), וכי הוא טעון אישור בית המשפט לענייני משפחה, או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג, תוך שנקבע כי –
"האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין, שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו."
אין ספק כי עריכת הסכמי ממון בין בני זוג הוא אמצעי חשוב להסדרת היחסים בין בני זוג, וקיים אינטרס ציבורי לעודד הסכמים כאלה לשם מניעת מחלוקות והתדיינויות. ומשהועלה הסכם כזה על הכתב, במצוות המחוקק, וניתן לו אישור בית המשפט או בית הדין, לאחר שנוכח "שבני הזוג עשו את ההסכם... בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו", קשה להלום כי הסכם כזה יוכרז בדיעבד כבטל נוכח הוראות סעיף 8 לחוק הירושה. בהתאם לכך גם נקבע במפורש בסעיף 148 לחוק הירושה כי "חוק זה אינו בא לפגוע ביחסי ממון בין איש לאשתו...".
וכך מסביר זאת פרופ' שילה:
"נדמה לי שאין מנוס מלהגיע למסקנה שבעניין זה הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג עדיפות וגוברות על הוראת סעיף 8 לחוק הירושה, וזאת מכמה סיבות: ראשית, מדובר בחוק מאוחר יותר, ואם אמנם ישנה סתירה בין החוקים, יש להעדיף את החוק המאוחר יותר. שנית, חוק יחסי ממון בין בני זוג דן בסוג מסוים ומוגדר מאוד מתוך כל סוגי הסכמי הירושה האפשריים, והסדר ספציפי עדיף על הוראה כללית בחוק אחר. שלישית, אין ספק שלכך התכוון המחוקק... סוג של הסכם כגון זה שבחוק יחסי ממון בין בני זוג נראה בעיניו כדבר טוב ומועיל. אולם המקום המתאים להסדיר בחוק הסכם כזה איננו בחוק הירושה, אלא בחוק ספציפי המיוחד לו, שנחקק שנים מספר לאחר מכן...
זאת ועוד, הסכם ממון לפי החוק שונה מהסכמים אחרים מהם חשש מחוקק חוק הירושה, חששות שהביאוהו לקביעה שבסעיף 8 לחוק הירושה. הסכם ממון איננו הסכם פרטי בין צדדים... הסכם ממון הוא גם בעל תכונות מיוחדות הבאות למלא את אותם התפקידים שממלאות ההוראות הצורניות הטכניות של צוואות ולמסד את ההסכם... לכן, מבחינת הרציו העומד מאחורי הוראות סעיף 8, אין סיבה או טעם לצמצם את אפשרויות עריכת הסכמי ממון בין בני זוג במתכונתם על־פי קביעות חוק יחסי ממון בין בני זוג" (שילה-חוק הירושה 98-97).