בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 59547-11-15
סע"ש 55776-01-17
01 אוקטובר 2020
לפני:
כב' השופטת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה
נציג ציבור (עובדים) מר משה כהנא
נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי מנוביץ
תיק 59547-11-15
התובעת: ביירון סמינרס בע"מ ח.פ. 513055368
ע"י ב"כ עו"ד יובל גוטר
–
הנתבעים: 1. ניר שושני ת.ז. xxxxxxxxx
2. אסף כהן ת.ז. xxxxxxxxx
3. אולימפוס תרגומים
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל איילון ועו"ד שימרית משה
תיק 55776-01-17
התובע: ניר שושני ת.ז. xxxxxxxxx
ע"י ב"כ עו"ד שלומי וינברג
–
הנתבעים: 1. ד"ר אביאור ביירון ת.ז. xxxxxxxx
2. ביירון סמינרס בע"מ ח.פ. 513055368
ע"י ב"כ עו"ד יובל גוטר
פסק דין
1. לפנינו שני הליכים, אשר הדיון בהם אוחד ועניינם כדלקמן:
הראשון שבהם הוא תביעתה של חברת ביירון סמינרס (להלן - החברה או התובעת) כנגד מר ניר שושני, מר אסף כהן וחברת אולימפוס תרגומים (להלן יחד – הנתבעים) לפיצוי בגין גזלת סודות מסחריים בניגוד לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 (להלן – חוק עוולות מסחריות) והפרת זכויות יוצרים בניגוד לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן – חוק זכות יוצרים), השבת כספים שהושגו באמצעותם, הפרת הסכם העסקה וגרם הפרת חוזה, וכן השבת שכר ומענקים (להלן – ההליך הראשון);
השני הוא תביעה שהוגשה על ידי מר ניר שושני (להלן – הנתבע 1) כנגד התובעת ומר אביאור ביירון לפיצוי בגין הוצאת דיבה, לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב, ובשמה הטוב של חברת אולימפוס תרגומים (להלן גם – הנתבעת 3) (להלן – ההליך השני).
2. על סמך כתבי הטענות וחומר הראיות שהובא בפנינו, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
א. התובעת הינה חברה לשפות ותרגום המעניקה שירותים במגוון תחומים כגון: קורסי שפות, תרגום, כתיבה טכנית, עריכה לשונית והשכרת ציוד אלחוטי. מדובר בחברה קטנה, המעסיקה בין 4 – 6 עובדים.
ב. הנתבע 1 הועסק בתובעת כמנהל תפעול מיום 6.4.14 עד ליום 11.10.15, עת התפטר מעבודתו.
ג. הנתבע 2, מר אסף כהן (להלן – הנתבע 2) הינו חברו של הנתבע 1 ושותפו בהקמת הנתבעת 3 . הנתבע 2 לא הועסק בתובעת.
ד. הנתבעת 3, אולימפוס תרגומים (להלן – הנתבעת 3 או אולימפוס) עוסקת אף היא במתן שירותי תרגום, ונרשמה כעוסק מורשה ביום 1.10.15 (על פי תעודה מיום 12.10.15, נספח 3 לתצהיר הנתבע 1). לטענת הנתבעים, לא מדובר בישות משפטית, ותאריך רישומה מתייחס למועד תחילת חישוב המס ולא להקמת העוסק.
ה. ביום 26.11.15 נפתח ההליך הראשון בבקשה לצווים זמניים. בקשה זו הסתיימה בהסכמה מיום 6.12.15 המגבילה את התקשרות הנתבעים עם לקוחות וספקים (ראו פרוטוקול מיום 6.12.15 והחלטה שניתנה על פי הסכמת הצדדים ביום 7.12.15), ולאחריה נותר התיק העיקרי העומד להכרעתנו, בהליך הראשון.
ו. ביום 16.6.16 נשלחה מטעם התובעת הודעת דוא"ל שכותרתה "אזהרה לגבי ניר שושני ואולימפוס תרגומים", ותוכנה כדלקמן:
"שלום,
אנו רוצים ליידע אתכם בקשר לאדם בשם ניר שושני שהקים לאחרונה חברה בשם אולימפוס תרגומים ביחד עם שותף בשם אסף כהן.
ניר שושני עבד בחברת ביירון במשך שנה וחצי לערך. מספר חודשים לפני שעזב את החברה, בהתאם לראיות שחברת ביירון אוחזת, ניר שושני נטל עותק של מסד הנתונים של חברת ביירון הכולל רשימה של לקוחות ומתרגמים שהינה סוד מסחרי. כמו כן, לאחר סיום עבודתו, וגם זאת לפי ראיות שבידי חברת ביירון, הוא נכנס ל – CRM של חברת ביירון ולאימיילים של עובדיה, וזאת ללא קבלת רשות.
חברת ביירון הגישה תלונה במשטרה במחלקת הונאות מחשב, המבוססת על ממצאי חוקר פרטי ולמיטב הידיעה החומר נמצא כעת בפרקליטות. בנוסף חברת ביירון נקטה בהליכים משפטיים נגד ניר שושני, אסף כהן ואולימפוס תרגומים. בית הדין לעבודה נתנה סעדים (כך במקור – ח"ט) לחברה הכוללים פיצוי כספי והגבלות על פעילות אולימפוס תרגומים, והתביעה העיקרית על סך 400,000 ₪ כרגע נדונה.
אין חברת ביירון מתיימרת להמליץ למתרגמים לעבוד או שלא לעבוד עם ניר שושני ואולימפוס תרגומים, אך מעוניינת להביא לידיעה את המידע לעיל, וכל אדם יערוך את שיקוליו.
מאחלים לכולנו זמנים טובים.
בברכה,
ד"ר אביאור ביירון."
אין מחלוקת כי הודעה זו נשלחה לכ – 4,000 כתובות דוא"ל שעיקרן שייכות לספקים ולקוחות, ומקצתן לכתובות פרטיות/אישיות של אנשי קשר של הנתבע 1, אשר הוכנסו על ידו למאגר הכתובות של התובעת.
ז. ביום 24.1.17 נפתח ההליך השני בתביעה בגין לשון הרע מטעם הנתבע 1.
ח. החלטות סגן הנשיאה (כתוארו אז), השופט שמואל טננבוים בדבר איחוד התיקים כך שישמעו בפני מותב זה ניתנו בימים 28.5.17 ו – 22.6.17.
3. הוכחות התקיימו בשני ההליכים במאוחד, בימים 10.7.19 ו – 25.7.19 במסגרתם נשמעו עדויות כדלקמן: מטעם התובעת מר אביאור ביירון - מנכ"ל ובעלים של התובעת, מר ישי שקדי – לקוח של התובעת, מר יניר לוין – חוקר פרטי מטעם התובעת; מטעם הנתבעים הנתבע 1, מר אסף כהן – הנתבע 2, מר רן מרקוס – עו"ד ונוטריון, לקוח של התובעת בעבר ושל הנתבעת 3 בהווה.
ההליך הראשון – הפרת חובת הסודיות, גזילת קניין רוחני, הפרת זכויות יוצרים ותחרות בלתי הוגנת
טענות התובעת
4. הנתבע 1 גנב מידע סודי רב בסמוך ולאחר עזיבתו את התובעת. ביום 6.9.15, שבועיים לפני שהודיע על התפטרותו מהתובעת, נכנס הנתבע 1 למערכת ניהול העסק (CRM) והוריד ממנה קבצים גדולים הכוללים את רשימת הספקים (2,700 במספר) והלקוחות של החברה בצירוף הפרטים המסחריים והעסקיים הקשורים אליהם (כגון: פרטי התקשרות והתנאים, אנשי קשר, שירותים הנצרכים על ידי הלקוח, שפות נדרשות, מוסר תשלומים, האם יש צורך בשיווק יזום, מהם תנאי ההתקשרות עמו, אילו מתרגמים יש להתאים עבורו, עבודות והזמנות בעבר, פירוט חשבוניות וזיכויים וכיוב') (תצלום תדפיס המסך של מערכת הניהול צורף כנספח 6 לכתב התביעה, ודוגמא למידע המצוי בכל רשומה צורף כנספחים 7א – 7ב).
על פי הנטען, אותם המסמכים נשלחו על ידי הנתבע 1 לכתובת המייל הפרטית שלו, ביום 6.10.15 (נספח 9 לכתב התביעה). כמו כן, שלח לעצמו ביום 7.10.15 טפסים ודוגמאות של מסמכי התובעת (טמפלטים) (נספח 10 לכתב התביעה). השוואה בין דוגמת הזמנת עבודה של התובעת, להצעת מחיר של הנתבעת 3, מעלה כי הנתבעת 3 עשתה שימוש בפועל בפורמט ובמבנה הטופס ואף ב"תנאים הכלליים" בדרך שיש בה הפרה של זכויות היוצרים של התובעת (נספח 11 לכתב התביעה). מעיון במערכת ה – CRM עוד עלה כי על אף שבחשבונו של הנתבע 1 לא הייתה אמורה להיות פעילות לאחר סיום עבודתו ביום 11.10.15, בוצעה גם לאחר מכן פעילות ממחשב שאינו בשימוש התובעת (נספח 19 לכתב התביעה), כאשר ניכר כי מדובר בכניסה מכתובת IP בה עשה שימוש הנתבע 1 גם בתקופת עבודתו.
5. כמו כן הנתבע 1 החל את התחרות בעסקי התובעת עוד במהלך עבודתו בה, שכן על פי אתר "whois" המספק מידע אודות רישום אתרים, נרשם אתר הנתבעת 3 כבר ביום 30.9.15 (נספח 12 לכתב התביעה). היות שהעלאת אתר למרשתת הינו תהליך ארוך, הרי שוודאי החל עוד קודם למועד זה. באתר פורסמו שמות לקוחות שנגזלו מן התובעת.
בנוסף, בתיבת הדוא"ל של התובעת נמצאה תמונה מיום 7.10.15 של כרטיס הביקור של הנתבע 2, בו מצוין כי הוא משמש כסמנכ"ל שיווק בנתבעת 3, ובדומה לכך נמצאה תמונה מיום 21.9.15 בדוא"ל של התובעת ובה לוגו של הנתבעת 3 (נספח 14 לכתב התביעה). כמו כן, פרסם ביום 28.10.15 הנתבע 1 בשם הנתבעת 3 מודעת דרושים, לפיה מחפשת הנתבעת 3 מתרגמים מאנגלית לסינית, עבור פרויקט לבית חולים גדול. כך שכבר ביום זה ברי כי היו לנתבעת 3 מספר פרויקטים של תרגום עבור בית חולים, ככל הנראה אסותא שהינו לקוח של התובעת.
6. יתרה מכך, אף במקביל לעבודתו אצל התובעת, ניהל הנתבע 1 עסק נוסף של עריכה לשונית, תוך שהוא פונה ללקוחות ומבצע עבורם עבודות שונות, אשר הינן בתחום עיסוקה של התובעת, בניגוד להתחייבותו על פי סעיף 4.9 לחוזה ההעסקה שלא לעסוק בכל עבודה אחרת במהלך העסקתו, אלא באישור מראש בכתב, תוך הפרה של חובת האמונים ופעולה בניגוד עניינים. עוד נטען כי על אף שהנתבע 1 נהג לדווח ולקבל תשלום עבור שעות עבודה מהבית, בהתאם לאמון הרב שניתן בו (דיווח שעות צורף כנספח 18 לכתב התביעה), מבדיקה שערכה התובעת במערכות עלה כי בפועל במרבית שעות העבודה שדווחו לא בוצעה כל עבודה.
7. אין ספק כי רשימת לקוחותיה ורשימת הספקים על הנתונים המצויים בה מהווים "סוד מסחרי" כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות, מידע אשר אינו נחלת הציבור, נשמר בצורה קפדנית ומקנה לתובעת יתרון על מתחריה [תוך הפנייה לע"ע (ארצי) 62/08 לבל דוד - חברת הדקה ה-90 בע"מ [פורסם בנבו] (27.12.09)]. כמו כן, הוכח לשיטתה כי הנתבעים עשו שימוש בפועל במידע ואף פנו ללקוחות התובעת.
8. פעולות הנתבע 1 מהוות הפרה של חובות האמון ותום הלב בהם חייב היה כעובד לתובעת [תוך הפניה לפסיקה בע"ע 189/03 גירית בע"מ - מרדכי אביב, לט(2004) 728 (18.12.03) (להלן – עניין גירית) וע"ע (ארצי) 1828-10-11 ורד זפרן גני - האקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל" [פורסם בנבו] (28.11.12)]; וזאת לאחר שקיבל הכשרה מיוחדת, חניכה והדרכה תוך ציפייה מצד התובעת כי תהנה מפירות הכשרתו ונוכח התחייבותו שלא להתחרות בה, שכן עובר לעבודתו בתובעת לא עסק מעולם בתחום עיסוקה; ושולמה לו תמורה מיוחדת בדמות מענקים אשר הותוו בהסכם ההעסקה בגין שמירה על סודיות, הגבלת תחרות ואיסור שידול (סעיפים 6.3 – 6.5 ו – 12.1 – 12.3 להסכם ההעסקה).
9. הנתבע 2 התעשר על חשבונה של התובעת ועוול כלפיה בעוולת גרם הפרת חוזה על פי סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין, עת שיתף עם הנתבע 1 פעולה להקמת הנתבעת 3.
10. אשר על כן, נטען כי מעשיהם של הנתבעים, ובכללם הנתבע 1, אשר הורשע בפריצה למחשבים ופגע פגיעה ממשית בתובעת, עולים כדי:
- גזל סוד מסחרי ומידע עסקי על פי חוק עוולות מסחריות, המצדיקים פסיקת פיצוי מרבי בסך 100,000 ₪ בהתאם לסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות והפסיקה בנדון.
- הפרת חוק זכות יוצרים, בנסיבות חמורות, המצדיקה פיצוי בגובה 400,000 ₪ (100,000 ₪ בגין כל הפרה), על פי סעיף 56 לחוק זכות יוצרים. גזל רשימת הלקוחות, רשימת הספקים, הצעות המחיר והחשבוניות הינם לקט המהווה יצירה ספרותית. מדובר בחומר רב שלוקט על ידי התובעת ומנהליה במשך שנים, סודר בקפידה ונערך כך שיכלול את מירב המידע הרלוונטי. המידע הסודי והטפסים שהועתקו מהווים יצירה ספרותית כהגדרתה בחוק, ולפיכך חלה עליה הגנה מפני העתקה, פרסום או ביצוע כל פעולה אחרת שהזכות לעשייתה נתונה לתובעת בלבד כבעלת זכות היוצרים. על פי סעיף 47 לחוק זכות יוצרים, השימושים המפרים שבוצעו על ידי הנתבעים מהווים הפרת זכות של התובעת, כהגדרתה בסעיף 11 לחוק.
בנוסף התובעת הינה בעלת הזכות המוסרית ביצירתה על פי סעיפים 45 – 46 לחוק. מדובר בזכות פרסונאלית לעורך היצירה המהווה עילת תביעה עצמאית ונפרדת המקנה בהתאם סעד נפרד. בחירתם של הנתבעים להעתיק את היצירה מהווה הפרה של הזכות המוסרית על פי סעיף 50 לחוק. הפרת זכות היוצרים מגבשת את תכלית החקיקה וכפועל יוצא מכך עולה אף כדי הפרת חובה חקוקה על פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין.
- הפרת הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979, המצדיקה השבת ההנאה שהופקה, שהרי אילו לא היו הנתבעים מעתיקים את המידע היו נדרשים לשאת בעלויות הכרוכות בהכנתו והשגתו, בעוד שבמעשיהם חסכו את השקעת המשאבים וקיצרו את מלאכתם.
- עוולת גזל על פי סעיף 52 לפקודת הנזיקין, היות שנעשה שימוש ביצירה ייחודית שהינה חלק מן המוניטין שצברה התובעת ולה הזכות הייחודית להפיק ממנו רווחים או טובת הנאה.
- הפרת סעיף 3א לפקודת זכויות יוצרים, המקים זכות לפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 20,000 ש"ל לכל אחת מן ההפרות ובסך הכל 220,000 ₪.
- נזקים עקיפים כגון: אילוץ לביצוע שינויים במערכת, הפסד ימי עבודה, ירידה בהכנסות, הפסד לקוחות, הפסד מכרזים, עגמת נפש נוכח הפריצה למחשביה בחוסר תום לב והפרת חובת האמון, אשר בגינם היא זכאית לפיצוי בהתאם לשיקול דעתו של בית הדין.
- נזק ישיר בסכום כולל של 76,980 ₪, לפי פירוט כדלקמן: מענקים ששולמו לנתבע 1 בסך 10,800 ₪; שעות ששולמו לו ודווחו למעשה ביתר בסך 35,998 ₪; ופיצוי בגין כל סכום ששולם לו כשכר על אף באותו הזמן עסק בעבודות פרטיות מתחרות בסך של 30,000 ₪.
- כמו כן, נטען כי הנתבע 1 הפר את חובות האמון בניגוד לתקנת הציבור ולחוזה ההעסקה באופן המהווה הפרה של סעיפים 30 ו – 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973.
טענות הנתבעים –
11. בין התובעת לבין הנתבע 2 והנתבעת 3 לא התקיימו יחסי עבודה ומשכך יש לדחות את התביעה נגדם, הנתבע 2 מעולם לא הועסק אצל התובעת, והנתבעת 3 אינה מהווה ישות משפטית, היות שמדובר בעוסק מורשה.
12. ביחס לאכיפת תניית התחרות נטען בסיכומי הנתבעים כי ניכר שהתובעת זנחה את הטענה. עם זאת לגופו של עניין נטען, כי בעת שחתם התובע על הסכם ההעסקה בתובעת לא הבינו על בוריו, והתובעת לחצה עליו לחתום עליו באופן מיידי, כך שלא ניתנה לו כל אפשרות לעמוד על משמעויותיו המגבילות. כמו כן, הנתבע 1 היה בעל ניסיון בתחום התרגום והעריכה, עובר לעבודתו בתובעת, עקב עבודתו ב"פרויקט מסע" והתקשרותו עם חברות הוצאה לאור, כמו כן היה בעל ניסיון בתיווך בין לקוחות וספקים וניהול מו"מ בעבודותיו הקודמות, כגון באגף הנוער בעיריית נס ציונה. אלו הן גם הסיבות שהביאו את התובעת לחפוץ בעבודתו, וממילא לא קיבל כל הכשרה מיוחדת בתובעת למעט חפיפה בסיסית ביחס לתפקידו. יתרה מכך, בניגוד לטענות התובעת, לא היה הנתבע 1 עובד בכיר, לא היה מוסמך לחתום על המחאות בתובעת, לא היה מורשה חתימה בבנק, לא קלט עובדים ולמעשה היה נטול סמכויות, ושכרו היה מינימאלי (ובחישוב חודשי לא עלתה משכורתו על 6,000 ₪).
13. העובדה כי הנתבע 1 רכש דומיין באינטרנט במועד בו עדיין עבד אצל התובעת אינה מצביעה על תחילת פעילות בנתבעת 3. הנתבע 1 סיים את העסקתו בחברה והודיע על התפטרותו לאחר שיחות רבות בהן הביע אי שביעות רצון משכרו, מחוסר הוגנות בנוגע לתגמולים ומדרישות לא הגיוניות למשימות שנדרש לבצע.
14. טענות התובעת הועלו בעלמא מבלי שהוצגו ראיות לקיומם של סודות מסחריים או אבדן לקוחות.
15. התובעת לא הציגה ולו ברמז את רשימת לקוחותיה הסודית בהליך כלל, ולא הניחה תשתית ראייתית לכך שדרוש היה מאמץ מיוחד להשיגה או שהיה ערך מוסף בקבלתה מן המוכן. כמו כן לא פירטה מי הם אותם לקוחות אשר הנתבע 1 גזל לכאורה, אף לא לעיני בית הדין בלבד. יתרה מכך, אף אם הנתבע 1 התקשר עם מי מלקוחות החברה, אין בכך טעם לפגם. לא רק שרשימת הלקוחות של התובעת אינה מהווה סוד מסחרי אלא שמדובר ברשימה אשר הייתה גלויה לכלל העובדים ואשר מרביתה חשופה הייתה לעיני כל באתר האינטרנט שלה (נספח 9 לכתב ההגנה) והיוותה מידע שהוא נחלת הכלל, וכן בחיפוש פשוט באתרים המובילים ניתן לאתר את כלל הלקוחות בשוק התרגום והלקוחות הפוטנציאליים של התובעת.
בסיכומיהם פירטו וטענו הנתבעים כי מר ביירון לא ידע לציין אף בחקירתו הנגדית שמות לקוחות אשר נגנבו, וציין את "אסותא" בלבד אולם מבלי לצרף כל מסמך לתמיכה בכך; כמו כן הפנו לעדותו של עו"ד מרקוס אשר לטענתם מפריכה את הטענה לגניבת לקוחות, נוכח דבריו כי מלכתחילה עבד עם שלוש חברות תרגום ואולימפוס אף נוספה למצבת החברות המתחרות, וכן כי לאחר עזיבתו של הנתבע 1 את התובעת חלה ירידה ברמת השירות; וכן הוסיפו כי אף הטענה שמדובר בגניבת מידע סודי של תמחור ופרטי התקשרות נטענה בעלמא וללא כל ראיה. נטען כי אין בהלכה הנוהגת ולו מקרה בודד שבו קיבל התובע סעד להגנה על סודות מסחריים כאשר רשימה כזו לא הוצגה בתיק, ולא ניתנה לנתבעים אפשרות להתייחס לטיבה, היקפה ,סיווגה ומאפייניה.
עוד צוין בסיכומים כי יש לאבחן את פסקי הדין שהובאו על ידי התובעת בהם הוכחו נזקים משמעותיים, מהמקרה דנא שבו מדובר בפיצוי ללא הוכחת נזק.
16. תביעתה של התובעת אינה מגלה כל עילה בדבר נזקים ממשיים שנגרמו לה כתוצאה מפעולות הנתבעים. התובעת לא הציגה כל ראיה לנזק שנגרם לה או היקפו, ובהיעדר נזק וקשר סיבתי בין התנהגות הנתבע 1 לנזק כלשהו, הרי שיש לדחות את התביעה. התובעת טענה להפסד ימי עבודה, אבדן לקוחות, עגמת נפש וכיוב' אולם לא גיבתה אותן בכל ראיה, למעט ההסדר המותנה עליו חתם הנתבע 1 במסגרת ההליך הפלילי. הנתבעים טענו בסיכומיהם כי אין משמעות הגעה להסדר מותנה עם הרשויות, כמשמעות הרשעה, ויש לזכור כי כתב אישום כלל לא הוגש, לא נערך בירור לגופו של עניין ולא נקבעו ממצאים משפטיים. ההסדר המותנה ומכתב ההתנצלות של הנתבע 1 משקפים פשרה המגלמת ניקוי שולחן וחיסכון בניהול ההליך בלבד.
17. עוד נטען בסיכומי הנתבעים, כי מר ביירון התחמק בעדותו מלענות על שאלת הנזקים וניסה להכמין את המידע בעניין ההכנסות והרווחים של החברה, והמידע הגולמי שסופק לרוה"ח אשר ערך את הדוח אשר על בסיסו חושבו הנזקים. מעבר לכך לא ניתן הסבר משכנע מדוע לא הגיע רוה"ח שערך את הדוח לעדות, ויש בכך כדי להשפיע על המשקל שיש ליתן לדו"ח שערך, ואופן חישוב הנזקים, שכן לא הובא כל דיווח אובייקטיבי בדבר נזקים אמיתיים שנגרמו לתובעת עקב עזיבתו של הנתבע 1. כמו כן, יש באי הבאת חשבונות כדי להקים חזקה שלא היה בכך כדי להועיל לתובעת. על כן, לא נותר כל ספק כי למעשה לא נגרם לחברה כל נזק, לא כל שכן בר פיצוי, ואין היא זכאית לסעד כלשהו מן הנתבעים.
18. סמכותו של בית הדין בענייני קניין רוחני מוגבלת לדיון בעניינים המנויים בפרק ב' לחוק עוולות מסחריות, הקשורים בסודות מסחריים בלבד. לפיכך, יש לדחות את רכיבי התביעה לעניין הפרת חוק זכות יוצרים מפאת חוסר סמכות עניינית. לגופן של הטענות, התובעת לא השכילה להראות מה היא אותה יצירה מוגנת בשום שלב ובסתמיות נטען כי כל רכיב בעבודתו של הנתבע 1 הוא יצירה מוגנת שהשימוש בה אסור. לא אוזכר כל מקור נורמטיבי לדרישת החיוב ולא הוזכר קיומה של יצירה מעבר לכותרת. התובעת דורשת פיצוי עבור ארבע הפרות אולם לא פירטה מה הן, ולא צירפה כל ראיה, מסמך או פירוט בדבר אותן הפרות. מדובר בניסיון התעשרות חסר תום לב מצדה של התובעת.
19. כמו כן, במסגרת הסיכומים הועלו טענות נוספות בדבר אופן התנהלותה של התובעת במעשים ומחדלים במסגרת ההליך עצמו, בחוסר תום לב, בהסתרת מסמכים ובגרירת רגליים. כמו כן, נטענו טענות בדבר מצבו האישי של הנתבע 1, ניצולו התעסוקתי על ידי התובעת, ובעיקר ביחס לפגיעה בו ובמשפחתו בעצם פתיחת ההליך ובמהלכו, לרבות הפצת הודעת הדוא"ל מושא ההליך השני ,מתוך ייצר נקמה מצידו של מר ביירון ממניעים של קנאה, קמצנות ותחושת בגידה.
20. לבסוף, על פי הודעת ב"כ התובעת בפרוטוקול ע' 42 ש' 17 – 21, יש להעמיד את כלל סכומי ורכיבי התביעה על סך של 40% מכל רכיב.
דיון ההכרעה –
גזל סוד מסחרי, חוסר תום לב והפרת חוזה ההעסקה
21. סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות קובע:
"(א) לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר.
(ב) גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה:
(1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו;
(2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד;
(3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו.
"סוד מסחרי" מוגדר בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות כדלקמן:
"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
22. בע"ע (ארצי) 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט - רדגארד בע"מ, לד(1999) 294 (4.6.99) (להלן - עניין צ'ק פוינט) ניתנה הגדרה ל"סוד מסחרי", תוך הדגשה כי הגדרתו של "סוד מסחרי" שונה מענף לענף, וזאת בהתחשב בהקשר התעשייתי. כך נאמר:
"'סוד מסחרי' אינה מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של 'סוד מסחרי' להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של 'סוד' כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמא על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה'סוד המסחרי' על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר 'סוד'. יתירה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב'סוד' וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".
23. בית הדין הבהיר מה היא רשימת לקוחות הנופלת בגדרי "סוד מסחרי" בעניין ע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ – פודליין בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע לח 72 (2002) (להלן – עניין הר זהב), כדלקמן:
"ראשית, על-פי פסקי-הדין בהילכות נצר וקפלאווי רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם הינה סודית. בפרשת נצר פרסמה המעסיקה הקודמת באתר אינטרנט ובחוברות פרסום והסברה מטעמה את שמות לקוחותיה ואף פרטים על העיסקאות שביצעה עמם ואילו בפרשת קפלאווי נפסק כי רשימת ילדים הלומדים בגן ילדים אינה 'סוד מסחרי' מאחר שזהות הילדים ידועה להורי הגן.
שנית, מן הראוי להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם והמעסיק החדש, דהיינו האם הם מתחרים על אותו פלח שוק ועל אותו מוצר או שמא פועלים באותו ענף בלבד. בדרך-כלל, וככל שאין תחרות בין המעסיק החדש לבין המעסיק הקודם, אין ערך מסחרי לרשימת הלקוחות.
שלישית, במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העיסקאות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות. אמנם, בענפים רבים קיים מחירון הכולל מחירים לפי כמויות הרכישה ותנאי התשלום, אולם במקרים אלה חשיבותו של המידע על לקוחות המעסיק הקודם נובעת מהתנאים המיוחדים והייחודיים הניתנים ללקוח מחוץ ומעבר למחירון. בנושא זה יש להביא בחשבון שינויים במחירון ובתנאים הייחודים, שכן אם, דרך משל, אלו משתנים בכל שלושה חודשים, הרי שעם הוצאת המחירון החדש עיקר הסוד המסחרי איננו עוד בגדר 'סוד מסחרי'.
בנוסף, עלינו להתחשב גם בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות. שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר, שידיעותיו לגבי הלקוחות מוגבלות.
רביעית, ענף המשק בו מתנהלים העסקים של המעסיק הקודם והחדש משפיע אף הוא על חשיבותה של רשימת לקוחות. שונה המצב בענף שיש בו שני לקוחות הרוכשים את המוצר המיוצר או המופץ מענף שיש בו מאות או אלפי לקוחות. כך, שונה המצב בענף שמורכב מלקוחות פוטנציאליים רבים הרוכשים מוצר סטנדרטי מענף המורכב ממעט לקוחות הרוכשים מוצר ייחודי שאינו סטנדרטי.
זאת ועוד, יש להביא בחשבון גם את ההשקעה של המעסיק הקודם במשיכת לקוחות ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי.
לבסוף, אין לצאת מראש מההנחה כי העובד לא יכבד את חובתו לשמור על הסודות המסחריים של מעסיקו הקודם".
24. בית הדין הארצי ובתי הדין האזוריים לעבודה חזרו על הלכה זו באופן עקבי, אשר בין היתר סוכמה כך: "רשימת לקוחות או רשימת ספקים יכולה להוות במקרים המתאימים סוד מסחרי, אולם זאת רק בתנאים מסוימים ולא באופן אוטומטי. רשימת ספקים או לקוחות תוכר כסודית רק כאשר היא מחזיקה 'ערך מוסף' מלבד קיבוץ שמות הלקוחות או הספקים בענף, בנסיבות בהן הוכח כי נדרש מאמץ מיוחד בגיבושה ויש יתרון בקבלתה מן המוכן" (ע"ע (ארצי) 62/08 לבל דוד - חברת הדקה ה-90 בע"מ [פורסם בנבו] (27.12.09), פסקה 8 וההפניות שם (להלן – עניין לבל].
מן הכלל אל הפרט -
25. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי מן הראיות שהוצגו שוכנענו כי הנתבע 1 נטל שלא כדין את רשימת הלקוחות והספקים של התובעת, המהווה סוד מסחרי בנסיבות שפורטו בפנינו. כמו כן, מצאנו כי בהתנהגותו הפר את חובת הנאמנות ותום הלב כלפי התובעת, עת החל לפעול להקמת עסק מתחרה עוד בעת שהיה עובד, כפי שיבואר להלן.
26. למען הבהירות נציין כי היות שמדובר בהתשלשלות אירועים אחת ובראיות מצרפיות, תובא להלן התייחסותנו הן להוכחת רכיבי העוולה על פי חוק עוולות מסחריות, והן להוכחת הפרת חובות תום הלב ביחסי העבודה, במאוחד.
27. אמנם, בחלקן, מדובר בראיות אשר ייחסנו להן משקל נמוך בשל הספק שהועלה ביחס לאופן שבו הושגו, אולם נוכח משקלן המצטבר ואופן התיישבותן עם השתלשלות האירועים, נטתה הכף להכרעה כנגד הנתבע 1 בעניין זה. החלטתנו זו נבעה בין היתר ממגמת הפסיקה בשנים האחרונות לצמצום הסייגים על קבילות ראיות, והותרת שיקול דעת רחב לבית המשפט באשר למשקלן [השוו: עע (ארצי) 36076-06-10 י. קל-לי תעשיות בע"מ - דמיטרי מלי [פורסם בנבו] (9.12.10); עפ (ארצי) 13/07 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ - מדינת ישראל- משרד התעשיה המסחר והתעסוקה [פורסם בנבו] (6.9.09); רעא 1586/17 גלנצר אבי - חגית ואדם חברה להשקעה ופתוח בע"מ [פורסם בנבו] (8.10.17)].
28. אשר לתדפיסים מן הדוא"ל של הנתבע 1, נטען כי הושגו באמצעות כניסה שלא כדין אל חשבונו הפרטי, טענות אלו לא נסתרו, בפרט נוכח עדותו הבלתי מהימנה של החוקר מר לוין מטעם התובעת. החוקר בדוח החקירה נקב בתקופה ארוכה יחסית, אשר במהלכה בוצעה החקירה, אך לא פירט את המועדים, לא תיעד בכתב או בתמונה כלשהי, ואף לא ידע להשיב בע"פ מתי (פרוטוקול ע' 19 ש' 10 – 30) ובאיזו תצורה נמצאו הממצאים שצורפו (פרוטוקול ע' 21 ש' 17 – ע' 22 ש' 19, ע' 23 ש' 5 – 10), היכן נראה או נמצא המבנה או פח הזבל בו נמצאו (פרוטוקול, ע' 21 1 – 7, ע' 24 ש' 1 - 2), באופן מעורר תהיות, בלשון המעטה.
על כן, כאמור, ייחסנו משקל נמוך לראיות אלו כשלעצמן.
29. כמו כן, ייחסנו משקל נמוך אף לראיות נוספות שהוצגו נוכח הספק באשר לדרך שבה הושגו, תוך כניסה לתיבת הדוא"ל של הנתבע 1, כגון: לוגו מוכן של הנתבעת 3 (נספח 14 לכתב התביעה) וכרטיס ביקור של הנתבע 2 עם לוגו של הנתבעת 3 (נספח 13 לכתב התביעה). אולם אין בידנו להתעלם מכך שהללו מהוות עדות לכך שעוד בתקופת עבודתו של הנתבע 1 בתובעת היו בידיו מסמכים המצביעים על כוונתו להתחרות בה, למצער עם סיום העסקתו.
30. זאת ועוד, הבאנו בחשבון את הודאתו של הנתבע 1 בכניסה למערכות התובעת ללא רשות גם לאחר סיום העסקתו (מכתב התנצלות נספח 1 לתצהיר ביירון), במסגרת הסדר מותנה מול הפרקליטות. אמנם, הנתבע 1 טען בפנינו כי הודה במעשים שלא ביצע מטעמים של סגירת הפשרה, מתוך רצון "להניח את העניין מאחוריו" כלשונו, ולא מתוך הודאה כנה (פרוטוקול ע' 60 ש' 4 – 29), אולם עדותו בעניין זה לא הייתה מהימנה עלינו. מעבר לכך, בין שהנתבע 1 הודה בדבר שלא ביצע אז, ובין שהוא חוזר בו כעת, מדובר באינדיקציה שיש בה להטיל צל על מהימנותו.