31. בנוסף, במסגרת שלב ההוכחות, הוצגה בפני הנתבע 1 ראיה (מוצג סומן ת/3), אשר נטען בדיון כי לא הוצגה קודם לכן ומשכך יש להפחית ממשקלה, ולפיה העתק הזמנה מחודש יוני, של חברת פאזל (אשר איש הקשר מטעמה, מר ישי שקדי אף העיד בפנינו), נשלח ממשרדיה של התובעת ישירות אל מספר הפקס של חברת אולימפוס עוד ביום 30.9.15. היינו, במועד שבו לגרסת הנתבע 1 בהליך טרם הוקמה הנתבעת 3, כבר נשלח למשרדיה פקס, ולא סתם, אלא העתק הזמנה של לקוח מול התובעת. ראיה זו מתקבלת מן הטעמים הבאים.
ראשית, טרם שהוצג המסמך לנתבע 1 אישר הוא כי המספר המופיע ע"ג הפקס, 072-3377534 שייך לנתבעת 3 (פרוטוקול ע' 61 ש' 1 – 2). המשך עדותו הייתה לא עקבית ולא נתנו אמון בהשערות אשר הועלו בה לאחר מכן, ולפיהן הפקס נשלח למעשה על ידי מר ביירון (פרוטוקול ע' 62 ש' 29 – ע' 63 ש' 21). בהתחשב שעל פי המסמך מועד שליחתו היה 30.9.15, בו עדיין היה עובד התובעת, ולגרסתו טרם הוקמה בכלל הנתבעת 3, הרי שההשערה כי נשלח על ידי מר ביירון הנה בלתי סבירה.
שנית, מעיון מדוקדק בנספחי התובעת עולה כי לא מדובר במסמך שלא גולה, אלא בנספח 11 לבקשה לצו מניעה (אשר במקור צורף כדי להראות את הדמיון בפורמט ומבנה טופס ההזמנה של התובעת לזו של הנתבעת 3), ואשר אכן מספר הפקס המופיע על גבו תואם את מספר הפקס של הנתבעת 3 כפי שהופיע גם בכתבי הטענות עובר לנטילת ייצוג, באופן המתיישב טוב יותר עם גרסתו הראשונית של הנתבע 1 בטרם שינה גרסתו לאחר הצגת המסמך.
32. התוצאה איפוא כי על אף המשקל הנמוך של כל אחת מהראיות בשל האופן בו הושגו , הרי שהצטברותן ,לרבות הסדקים במיהמנותו של הנתבע 1 כפי שעלו מעדותו, הביאונו למסקנה כי הנתבע 1 אכן פעל בחוסר תום לב כלפי התובעת כמעסיקתו, וגזל סוד מסחרי מידיה.
33. נזכיר שאין מחלוקת כי בסמוך לסיום עבודתו בנתבעת הוריד הנתבע 1 מסמכים רבים ובעלי נפח גבוה ממחשבי התובעת (נספחים 6 , 8 – 9 לכתב התביעה), ובכלל זה רשימת לקוחות ורשימת ספקים והעבירם לרשותו הפרטית ושם נותרו אף לאחר סיום עבודתו (פרוטוקול ע' 58 ש' 28 – 31; פרוטוקול ע' 65 ש' 1 - 12).
34. עוד אין מחלוקת כי הדומיין שבו קיים אתר האינטרנט של הנתבעת 3 נרכש עובר לסיום עבודתו בתובעת ביום 30.9.15 (נתונים בנדון הוצגו בנספח 12 לבקשה לצו מניעה), וכי הכוונה להקים וראשית הקמתה של חברה מתחרה בראשות הנתבע 1 התרחשה לכל המאוחר בעת שהנתבע 1 היה עדיין בתקופת ההודעה המוקדמת להתפטרותו ובטרם נותקו יחסי העבודה. הנתבע 2 אישר בחקירתו כי הוחלט להקים חברה משותפת עוד לפני ספטמבר 2015 (פרוטוקול ע' 51 ש' 15 – 19), וכי רכשו את הדומיין בסמוך לפתיחת העוסק מורשה (פרוטוקול ע' 53 ש' 5 – 10). הטענה כי המועד הנרשם בפתיחת תיק העוסק, כאילו מדובר במועד לחישוב המס ולא במועד הרישום בפועל, נטענה ללא הפניה למקור נורמטיבי וממילא אינה תואמת את עדותו של הנתבע 2, אשר ציין כי הוא אינו זוכר מהו מועד סיום עבודתו המדויק של הנתבע 1, ולא היה בטוח האם סיים את עבודתו טרם הרישום (פרוטוקול ע' 51 ש' 20 – ע' 52 ש' 6).
35. התנהלות זו, מחזקת את מסקנתנו כי הנתבע 1 הפר את חובת תום הלב המוטלת עליו ואף נטל סודות מסחרים של התובעת.
36. בפסיקה הובהר לא אחת כי יחסי עבודה הם יחסי שיתוף מתמשכים הדורשים מידה מוגברת של אמון, הגינות ושיתוף פעולה, בתקופת היחסים ואף לאחר סיומם (עניין צ'ק פוינט; עניין לבל). נקבע כי "חובת הנאמנות חובת תום הלב וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה מהוות את התשתית ליחסי עבודה הוגנים" (עניין גירית), ונראה כי בענייננו הללו הופרו בעת שנטל הנתבע 1 את הרשימות לרשותו.
37. אף אם ניתן היה לקבל את הטענה כי הנתבע 1 העביר את הרשימות לרשותו הפרטית כחלק מעבודתו השוטפת, ומדובר בטענה תמוהה בהתחשב בסמיכות הזמנים דווקא למועד התפטרותו, הרי שהעובדה שבפועל מיד עם סיום עבודתו כבר נקשר בחוזה והשיג הכנסה בפועל משני לקוחות חופפים לאלו של התובעת, מעידה על כך שאף עשה שימוש באופן בלתי הוגן ובלתי הגון בכלים ובמידע שהושג בעבודתו אצל התובעת ויש בכך כדי להטיל פגם במעשיו, וללמד על הפרת חובת תום הלב.
38. עוד יצויין כי אמנם לא התרשמנו ממעמדו הבכיר של הנתבע 1, חרף טענות התובעת בנדון, אולם כבר נפסק כי ממילא אין בכך כדי להפחית מחובות האמון הבסיסיות אותן חב עובד למעסיקו. חובות אלה מוטלות על כל עובד מעצם קיומם של יחסי העבודה המקימים חובות תום לב ונאמנות מוגברים [ע"ע (ארצי) 1688-11-11 הארה תוכניות העשרה בע"מ – אליעזר פיין [פורסם בנבו] (4.12.12)].
39. נבהיר כי העובדה שהנתבע 1 עזב את התובעת ופתח חברה מתחרה, אין בה כשלעצמה כדי להקים חבות בדין כלפי התובעת. ככלל, אין למעביד 'אינטרס לגיטימי' שעובדו לא יתחרה בו לאחר סיום עבודתו, אלא ככל שיש בתחרות כדי לפגוע באינטרסים מוגנים לגיטימיים של המעסיק כגון סודות מסחריים, ברשימת לקוחות, במוניטין וכיוצא בהם (פס"ד ע"א 6601/96 AES System Inc. - משה סער , נד(3) 850 (28.8.00) (להלן- עניין סער); עניין הר זהב), כבענייננו.
40. מצד אחד, מן הראיות אשר הוצגו וטענות הצדדים ביחס לרשימת הספקים עולה כי המדובר בספקים גלויים וידועים בענף התרגום על גווניו, שניתן לאתר בקלות יחסית באמצעות חיפוש באינטרנט (כפי שהוצג בנספח 11 לתצהיר הנתבעים). על כן, ביחס לרשימת הספקים, אשר לא התרשמנו כי היה ערך משמעותי לקבלתה מן המוכן, אנו דוחים את הטענה כי מדובר בסוד מסחרי.
41. מצד שני, ביחס לרשימת הלקוחות, בהתאם לנתונים הנוספים והרובריקות השונות שהיו בה, אשר ניכר מתצלום העמודים מתוך ה – CRM כי כללו מידע קונקרטי מהותי ביחס למחיר, מוסר התשלומים של הלקוח, שירותים שונים הנצרכים על ידו ובעיקר אנשי קשר דרכם יש לבצע שיווק/התקשרות (נספח 7 לכתב התביעה), אנו סבורים כי מדובר ברשימה העולה כדי סוד מסחרי הראוי להגנה.
מר ביירון העיד לעניין זה, באופן מהימן עלינו, כדלקמן (פרוטוקול ע' 40 ש' 23 – 29):
"יש כאן תצלום מתוך ה- CRM שלנו, יש כאן מידע מותאם אישית שמופיע בתחתית הדף וממשיך בדף הבא ורשום שם לאיזה שירותים הלקוח זקוק. בתיאור הלקוח רשום מידע לגבי כספים ומידע לגבי המתרגמים, מי המתרגמים שמתאימים לכל לקוח, ומחירים, שאת זה לא היה שום סיכוי למי שלא עבד בחברה שלנו לדעת איזה מחירים אנחנו נותנים ללקוח כדי שהוא יוכל בשנייה אחת להתחרות ולהוציא אותנו משם."
וכן לא נסתרה עדותו כפי שבאה לידי ביטוי מפורש בתצהירו (סעיפים 12 – 14 לתצהיר ביירון), בין היתר, בזו הלשון:
"...ברשימות שגנב יש חומר רב שנאסף על ידי הנתבעת 2 כגון פרטי התקשרות, אנשי קשר, אילו שירותים צורך הלקוח, טיב הלקוח, מוסר תשלומים, האם מצריך שיווק ויזום (כך במקור – ח"ט), הצעות מחיר ותנאי התקשרות עם הלקוח, שאלות שצריך לברר עם הלקוח, דרישות הלקוח לרבות שפות תרגום והתעריף בכל שפה ללקוח, תיאור העבודות והחשבוניות של הלקוח במהלך השנים, זיכויים שנתנו, פירוט קבלות, הזמנות, הצעות מחיר, קבצים שצורפו, טבלאות עזר לחיוב, ועוד מידע רלבנטי...
המדובר במידע רב שניר שושני גנב מהחברה אשר קיימת מאז שנת 1987 (...) וצברה ידע, מידע ומוניטין רב שהושג בהשקעה גדולה של משאבים כספיים, ואנושיים לרבות פרסום, שיווק והשקעה בציוד..."
42. אנו ערים לנפסק בע"ע (ארצי) 1045/00 קאדרון טכנולוגיות תעופה בע"מ - אס. ג'י. די. הנדסה בע"מ, [פורסם בנבו] לו(2001) 180 (2000) ולפיו רשימת לקוחות אשר פורסמה באתר או בכל אמצעי אחר איננה רשימה סודית, ואין פגם בהגשת הצעה למכרזים שהוצאו על ידי מי שהיו או הינם לקוחות התובעת.
אכן בענייננו חלק מן הלקוחות הפוטנציאליים פורסמו באתר התובעת (נספח 10 לתצהירי הנתבעים), וחלקם פועלים באמצעות מכרזים הפתוחים לנותני השירות ובהם מתחרה הנתבעת 3 כשם שמתחרה התובעת. אף על פי כן, להתרשמותנו במקרה דנן, קיימת חשיבות להשגתה של הרשימה, לא נוכח זהות הלקוחות אלא בשל פרטים על הלקוחות מרכיבי העסקאות המוזכרים בה.
יפים לעניינו הדברים שנקבעו בע"א (ארצי) 80-08 דאטה פול בע"מ – יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ [פורסם בנבו] (7.10.10) (להלן – עניין דאטה פול), בו חזר בית הדין הארצי על ההלכה כפי שנזכרה בעניין הר זהב, והוסיף:
"כפי שעולה מהדיון הכללי לעיל, לא כל מסמך הקרוי "רשימת לקוחות", הוא בהכרח מוגן על ידי הדין כ"סוד מסחרי". בקשר לכך לא הרי "רשימה" טכנית של לקוחות הלקוחה ממאגר פומבי כלשהוא כהרי רשימה שיש עימה מידע נוסף – בבחינת ערך מוסף – שהושג ביגיעה ובהשקעת משאבים של זמן ושל כסף. בקשר לכך מקובלת עלינו טענת דאטה כי אף אם שמותיהם של לקוחותיה - כשלעצמם - אינם חומר חסוי, הרי הפרטים הכלולים ברשימת הלקוחות אודות כל לקוח, לרבות הידע על צרכיו, סוגי המוצרים אותם הלקוח צריך, היקף הרכישות והמחיר המשולם עבור כל פרט, הופכים אותה ל"סוד מסחרי".
וכן הדברים שנפסקו בעניין בר"ע (ארצי) 61084-05-18 דורון דניאלי - י. שבי שיווק מזון בע"מ [פורסם בנבו] (06.6.18), על אף ששם דובר בצו מניעה (ההדגשות במקור):
"הנה כי כן, הגם שעצם קיומם של הלקוחות הוא גלוי לעין כל, הרי שצרכיו של כל לקוח ולקוח, איש הקשר, צורת התשלום ויכולותיו הכספיות, כמו גם הידיעה בדבר הגורמים לאותו לקוח לשביעות רצון במישור העסקי – עשויות להקנות יתרון עסקי, וידע זה אינו בהכרח בגדר מידע פומבי. לדידי, יש להבחין בין רשימה שמית של לקוחות (בתי קפה וכיו"ב), אותה יכול כל אדם למצוא בקלות באתרי מידע, לבין רשימת "פרופילים עסקיים" של לקוחות הכוללת את אותו מידע שמעבר. "פרופיל עסקי" זה עשוי להוות לכאורה סוד ככל שהוא מעניק יתרון עסקי לבעליו, והוא אינו נחלת הכלל."
[השוו גם שתי החלטות שניתנו בהליכים קשורים: סעש (ת"א) 45090-01-17 גוונים יבוא ושיווק בע"מ - אדיב עאמש [פורסם בנבו] (27.3.17), פסקה 28; סע"ש (ת"א)42682-03-17 גוונים, יבוא ושווק צבעים בע"מ – שרון עזמי [פורסם בנבו] (14.2.18), פסקה 44]
43. יצוין כי אנו דוחים את טענת הנתבעים כי לא מדובר בסוד שנשמר כמתחייב. להתרשמותנו, הואיל ומדובר בחברה קטנה לכל הדעות, המונה 4 – 6 עובדים, הרי שאין בעובדה כי כולם ידעו את הסיסמאות למאגר הלקוחות והספקים, אשר שוכנענו כי שימש את מקצת אותם עובדים בעבודתם השוטפת, כדי להעיד על כך שהרשימות לא נשמרו די הצורך (פרוטוקול (דיון בצו המניעה), ע' 11 ש' 10 – 13).
44. פרופ' דויטש מציין בספרו [מיגל דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר 515 (2002)] כי קיימת מערכת איזונים בין טיב שמירת הסוד כאינדיקציה לעצם היותו סודי, לבין אופן נטילתו בזדון, כך:
"קיימת מערכת של כלים שלובים בין הדרישה כלפי בעל הסוד לנקיטת אמצעי הגנה לשם שימור זכותו בסוד המסחרי, לבין הדרישה לכך שהנתבע יפעיל אמצעים בלתי הוגנים, על מנת להצמיח נגדו עילת תביעה. קיימת נטייה מובנת להחליש את עוצמת הדרישה הראשונה, לנקיטת אמצעי הגנה, כאשר חוסר ההגינות באמצעי הנטילה שננקטו על ידי הנתבע הוא בעוצמה גבוהה. כך, אי זה סביר כי גזלן הפועל בזדון יהיה רשאי להטיח כנגד בעל נכס כי הוא לא שמר עליו כיאות. הסיכון לפעילות זדונית צריך שיפול מאליו על מי שפועל בזדון. כך גם מן הצד ההפוך של המטבע: ככל שאמצעי הזהירות שננקטו הם ברמה גבוהה יותר, ההשקפה האפריורית תהיה כי אמצעי הנטילה הם בלתי הוגנים.
נסיון להתגבר על אמצעי זהירות קפדניים כרוך באופן טיפוסי בהשקעת תכנון ומשאבים גבוהים יותר של הנתבע בפעילות בלתי קונסטרוקטיבית, המיועדת לנטילת נכס מ האחר."
45. אשר על כן שוכנענו, כי רשימת הלקוחות אשר ניטלה על ידי הנתבע 1 מהווה סוד מסחרי כמשמעותו בפרשנות הפסיקה בנדון, בפרט היות שמצאנו כי יש בקבלתה מן המוכן משום "ערך מוסף" בלתי מבוטל לנתבע 1 בעסקו החדש.
זה המקום לציין כי שונה המקרה שבפנינו מן המקרה שנדון בעניין הר זהב ובו נפסק בסופו של יום כי לא מדובר בסוד מסחרי. שם, דובר בעובד שהועסק כמשווק שכיר בחברה א', פוטר, ועבר לעבוד כמשווק שכיר בחברה ב', כאשר היה בידיו ידע רב, נוכח תפקידו, בדבר לקוחותיה של חברה א' ותנאי עסקאותיהם. חברה ב' הייתה חברה קיימת, אשר שלא כבעניייננו, כבר קיימה מו"מ עם חלק מלקוחותיה של חברה א' עוד טרם העסקתו של העובד. כמו כן, שם נקבע כי מדובר במידע אשר מתיישן במהרה ומתייתר עם שינוי המחירים ותנאי התשלום, ומעבר לכך כי היו רכיבים נלווים משמעותיים למכירה אשר לא היו בידי העובד, וכי התחרות בין החברות הייתה מאוד מוגבלת, בעוד שאין טענות דומות בענייננו. במקרה דנן, נתבע 1 התפטר ביוזמתו, פעל להקמת חברה מתחרה בתקופת ההודעה המוקדמת, העביר לרשותו הפרטית רשימת לקוחות וספקים, ומשכך אף אם לא עשה בה שימוש בפועל {והדעת נותנת כי ניתן להניח שממילא במסגרת המו"מ עם לקוח לגבי תנאי ההסכם, כן עשה שימוש במידע שהיה לו [ר' גם ההנחה האינהרנטית כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקה בעניין הר זהב (פסקה 8)]}, הרי שנטל סוד מסחרי שלא ברשות וביצע עוולה על פי חוק עוולות מסחריות המצדיקה פסיקת פיצוי בנסיבות העניין.
46. טרם סיום נקודה זו נעיר כי לא נעלמה מעיננו טענת הנתבעים שלא ניתן לטעון לגזל סוד מסחרי כרשימת לקוחות, כאשר זו לא הוצגה, אלא שאיו בידנו לקבלה בנסיבות העניין.
בעניין דאטה פול ציין הנשיא אדלר (כתוארו אז), כך: "בעניין שלפנינו חברת דאטה לא הניחה לפני בית הדין האזורי "רשימת לקוחות" מוגדרת אותה ביקשה לסווג כ"סוד מסחרי". למעשה החברה הסתפקה באזכור מספר מצוצמצם של לקוחות לגביהם נטען כי המשיבים פנו אליהם תוך שימוש במידע מסחרי של החברה שלא כדין... עם זאת, עיון בחומר הראיות מעלה באופן ברור, כי חברת דאטה הוכיחה שהמשיבים פנו לאחדים מלקוחותיה, תוך שימוש בידע הסודי של החברה...".
עיננו הרואות כי העובדה שלא הוצגה רשימה מלאה ספציפית במסגרת ההליך אשר לגביה הועלתה טענה כי מדובר בסוד מסחרי, אין בה כשלעצמה כדי להוביל לדחיית העילה מכוח חוק עוולות מסחריות. בענייננו אין מחלוקת כי רשימה כזו הייתה קיימת, כי התובעת הגנה עליה בסיסמא אשר הייתה ידועה לעובדיה האחדים, וכי הנתבע 1 היה חשוף אליה ונטל אותה בסמוך לעזיבתו, וכן שוכנענו כאמור כי עשה בה שימוש באופן שהקנה לו יתרון מעבר לידע האישי שצבר במהלך הרגיל של עבודתו.
47. התוצאה אפוא, משמצאנו את הנתבע 1 אחראי לגזל סוד מסחרי והתנהלות בחוסר תום לב, אנו סבורים כי יש לחייבו בפיצויים. בטרם נדון ונקבע את גובה הפיצוי, נבחן את יתר טענותיה של התובעת.
בחינת תניית אי התחרות
48. על מנת שלא יצא הנייר חסר, ועל אף שנדמה כטענת הנתבעים, כי התובעת זנחה את הטענה לאכיפת תניית אי התחרות, נתייחס בקצרה לעניין זה.
49. בהתאם להלכה אשר אוזכרה לעיל (למשל בעניין צ'ק פוינט), הגבלת תחרות תוכר רק מקום בו הוכח אינטרס לגיטימי של המעסיק כפי שאכן הוכח כאן, בכפוף לבחינת סבירותה ומידתיותה של ההגבלה, לרבות משכה, הקיפה ותחומה (ראו גם: עניין סער).
בעניין צ'ק פוינט נקבע כי בטרם יגביל בית הדין את עיסוקו של העובד עליו לבחון את הנסיבות הבאות : סוד מסחרי השייך למעסיק; הכשרה מיוחדת בדמות השקעת משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד אשר בתמורה לה התחייב העובדה לתקופת עבודה מסוימת; תשלום תמורה מיוחד עבור התחייבותו שלא להתחרות בעתיד עם מעסיקו בתום יחסי העבודה והגבלת עיסוקו; חובת תום הלב וחובת האמון המטילה על העובד נורמות התנהגות חמורות יותר מאשר קיום חוזה רגיל בתום לב.
50. עיון בחוזה העסקתו של התובע (נספח 4 לבקשה לצו מניעה), מעלה כי הוסכם בסעיף 11 על תניית אי תחרות גורפת וכללית שמשכה 18 חודשים, וכן על תקופת צינון (אשר הצדדים כלל לא התייחסו אליה) בת 36 חודשים ביחס לפניה לעובדים או סוכנים.
51. בנסיבות העניין, לאחר שבחנו את טענות הצדדים, אכן שוכנענו כי מדובר בסוד מסחרי וכי הנתבע 1 נטל אותו שלא כדין ונהג בניגוד לחובות תום הלב, אולם, לא הוכח כי ניתנה לנתבע תמורה מיוחדת באופן קונקרטי ומהותי בגין התחייבותו להיעדר תחרות אשר מצדיקה את הגבלת עיסוקו (פרוטוקול ע' 63 ש' 7 – 31), ובדומה לכך אף לא שוכענו כי הושקעו משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרתו בשונה מהכשרת כל עובד חדש אשר עליו ללמוד את מהות העסק (פרוטוקול ע' 35 ש' 21 – 32).. להתרשמותנו מדובר בידע ונסיון שצבר ורכש הנתבע 1 במסגרת עבודתו אשר הפכו לחלק מכישוריו המקצועיים, כפי שקורה באופן טבעי במקום עבודה חדש, וזאת לאחר ששוכנענו כי הגיע עם רקע בתחום, אף אם לא היה תואם בדיוק לתפקידו בתובעת. על כך יש להוסיף כי משכה של התניה בנסיבות העניין, 18 חודשים, נדמה אף הוא כבלתי מידתי בנסיבות אלו.
52. כך או כך, נוכח ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בדבר ההגבלה ביחס ללקוחות וספקים אחדים לתקופה שנקבעה לשישה חודשים ופיצוי בגובה 5,000 ₪, ובהתחשב בתקופת הזמן הלא מבוטלת שחלפה ממועד הגשת צו המניעה, מצאנו כי ממילא אין צורך להכריע בשאלה זו.
כמו כן, הנסיבות שבהן יש אינטרס לגיטימי להגבלת עיסוק נחלש מקום בו פסק דיננו ניתן כעת, מספר שנים לאחר שנפרדו דרכיהם של הצדדים להליך. בהקשר דומה נקבע על ידי בית הדין הארצי כך [ע"ע (ארצי) 2912-11-10 מנחם מן - ספיר ספרינט בע"מ [פורסם בנבו] (14.11.11)]:
"התקופה המיידית שלאחר סיום העבודה היא התקופה הרלוונטית ל"אינטרס הלגיטימי" עליו אנו מעוניינים להגן. הגבלת העיסוק איננה "עונש" המוטל על עובד, איננה תחליף לפיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו למעסיק, ואף איננה אמצעי למניעת תחרות או צמצומה. ממילא, לאחר שחולפת תקופת ההגבלה הסבירה – אין עוד הצדקה להטלתה של הגבלת עיסוק ותהא בכך פגיעה בלתי מידתית בחופש העיסוק של המערערים, כמו גם באינטרס הציבורי בדבר "תחרות חופשית, ניידות עובדים ומעבר מהיר וחופשי של מידע במשק" (הלכת צ'ק פוינט)."
53. עם זאת, להשלמת התמונה נציין כי בין שתקפה תניית אי התחרות ובין אם לאו, מחובת הנאמנות ותום הלב של עובד כלפי מעסיקו, ממילא נגזרת החובה לשמור על מידע סודי אף בהיעדר תניה כאמור .
בחינת חוק זכות יוצרים
54. כמפורט לעיל התובעת טענה ש"אין ספק כי הנתבעים גנבו ותוך כדי הפרו את חוק זכויות יוצרים (כך במקור – ח"ט) הן לגבי רשימת הלקוחות, הן לגבי רשימת הספקים, הן לגבי הצעות המחיר, החשבוניות וכו'. מדובר בחומר רב שלוקט על ידי התובעת ומנהליה במשך שנים, סודר בקפידה ונערך בצורה שתיתן למשתמש את מירב המידע הרלבנטי." ובהמשך לעניין הפיצוי: "המידע הסודי והטפסים שהעתיקו הנתבעים ועשו בהם שימוש שלא כדין, מהווים יצירה ספרותית כהגדרתה בחוק זכות היוצרים, תשס"ח – 2007...".
55. חוק זכות יוצרים מגדיר בסעיף 1 מה היא יצירה ספרותית (אשר היא הרלוונטית לעניינו) בזו הלשון: "יצירה ספרותית" – לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב. וכן מגדיר מה הוא לקט, כך: "לקט" – לקט של יצירות לרבות אנציקלופדיה או אנתולוגיה, וכן לקט של נתונים לרבות מאגר מידע.
סעיף 4 לחוק קובע:
(א) זכות יוצרים תהא ביצירות אלה:
(1) יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי;
(2) תקליט;
ובלבד שהתקיים לגבי היצירות האמורות אחד התנאים הקבועים בסעיף 8 או שיש בהן זכות יוצרים מכוח צו לפי סעיף 9.
(ב) לעניין סעיף קטן (א), מקוריות של לקט היא המקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו.
56. סעיף 11 לחוק זכות יוצרים קובע כי זכות יוצרים הינה הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולות שונות כמפורט, לרבות העתקה ופרסום. כמו כן, בהתאם לסעיף 52 לחוק זכות יוצרים, הפרה של זכות יוצרים היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין, יחולו עליה.
57. בהתאם להלכה הפסוקה "לצורך הענקת הגנה על יצירה באמצעות זכות יוצרים יש להוכיח כי מדובר ביצירה מקורית תוך בחינת שלושה רכיבי משנה – מבחן המקור, מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות – כאשר אין די בהתקיימותו של רכיב אחד בלבד לצורך הוכחת מקוריות." [ע"א 7996/11 סייפקום בע"מ - עופר רביב [פורסם בנבו] (18.11.13) (להלן – עניין סייפקום)].
58. נקבע כי במסגרת מבחן ההשקעה, יש לעמוד על כך שהיוצר השקיע עמל מסוים ביצירה כדי לזכות בזכות לפירותיה, בדומה לבסיס העיוני להכרה בזכות בקניין "גשמי"; במסגרת מבחן היצירתיות, יש לעמוד על אופייה של ההשקעה במנותק מהכמות שלה כדי להראות כי היא תורמת למטרת דיני זכויות היוצרים להעשיר את עולם היצירה ומגוון הביטויים הזמין לציבור; ובמסגרת מבחן המקור יש לדרוש כי מקורהּ של היצירה יהיה ביוצר וכי זו לא תהיה מבוססת על יצירה אחרת - "מקורי קרי עצמאי" (עניין סייפקום; ראו גם: פסק דינה של נשיאת בית דין זה, השופטת הדס יהלום בסע"ש (ת"א) 30223-11-16 ליאור נחשון - ענבל ממן אלקובי [פורסם בנבו] (19.4.20) (להלן – עניין אלקובי)].
59. מן הכלל אל הפרט - ביחס לרשימת הלקוחות ורשימת הספקים, קל וחומר יתר המסמכים, מדובר בטענות שהועלו באופן כללי ביותר ובלתי מספק, לאורך כל שלבי ההליך, מבלי שפורטו ונפרטו רכיבי העילה הדרושים לצורך הוכחתה באופן קונקרטי, ומבלי שהוצג מקור נורמטיבי ספציפי לתמיכה בה. לשון אחר, לא הוכח כי הרשימות לגביהם טענה התובעת לזכות עולות כדי יצירה הראויה להגנה על פי חוק זכות יוצרים. כל שהוצג הינו הסבר כללי ביחס לתנאים להכרה במאגר מידע כיצירה מקורית, מבלי להדגים כיצד ניתן ליישם ולהשליך מכללים כלליים אלו על המקרה הנדון, למעט בעלמא כמצוטט לעיל (ראו סעיף 17.2 לסיכומי התובעת). אמנם, שוכנענו כי הושקע עמל ביצירת אותן רשימות ואולם לא נטען ומקל וחומר לא הוכח, כי מתקיימות בהן דרישת המקוריות והיצירתיות (לצורך העניין ייתכן כי מדובר בפורמט סטנדרטי לשמירת נתונים), וממילא לא הובהר מדוע נתבע פיצוי בגין ארבע הפרות נפרדות ולא פורט דבר ביחס לכל אחת מהן.
60. התובעת פירטה את הטענה מעט יותר אך ביחס לטופס הזמנת עבודה וטענה כי מדובר בהעתקה בדרך שיש בה משום הפרת זכויות יוצרים. אולם מעבר לכך שאף טענה זו לא פורטה די הצורך, הרי שמעיון במסמכים (נספח 11 לכתב התביעה) לא שוכנענו בנכונותה. התנאים בטפסי הנתבעת 3 אינם זהים כלל וכלל לא במבנה ולא בתוכן לטפסי התובעת, ואף אם יש ביניהם קווי דמיון הרי שהיה על התובעת להדגים כי יש לה משום זכות יוצרים בעצם כתיבתם, והלה אפילו לא נטען. כמו כן, טענה זו לא הוזכרה לגופה בסיכומי התובעת, אלא אך בכתב התביעה, ולפיכך נדמה שנזנחה.
61. נציין כי הגם שהתובעת לא עמדה בנטל הדרוש לצורך הוכחת רכיב תביעה זה, כי רשימת הלקוחות או הספקים וכיוב' מהוות יצירה ספרותית המוגנת בחוק זכות יוצרים, אין בכך כדי לשנות מן המסקנה שהועתקה. בכל מקרה נלקחה כלל התנהלותו של הנתבע 1 בחשבון בקביעת גובה הפיצוי בגין הפרת חובות תום הלב והנאמנות, כפי שעוד יבואר בהמשך.
בשולי הדברים יצויין כי ממילא הכלל הינו כי מקום בו שני הסדרים חקיקתיים שונים מקנים סעד של פיצוי, יזכה הנפגע בפיצוי פעם אחת בלבד. על כן, גם אם הייתה מתקיימת הפרה של חוק זכות יוצרים בנוסף על הפרת חוק עוולות מסחריות, הנכון הוא לפסוק פיצוי אחד [השוו: סע"ש (י-ם) 35769-07-18 אלי אורי - נ.ערנט.איי. קום בע"מ [פורסם בנבו] (30.7.20) וההפניות שם].
עוולות נוספות
62. משקבענו כדלעיל, הרי שאף לא הוכחו הטענות אשר נטען כי הינן מהוות נגזרת מקביעה פוזיטיבית בנדון. היינו, הרינו לדחות את הטענה לעוולת הפרת חובה חקוקה או עוולת הגזל בהתאם לסעיפים 63 ו – 52 (בהתאמה) לפקודת הנזיקין.
63. התובעת טענה גם לפיצוי מכוח סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים. לענייו זה נבהיר כי כעולה מן הדין, סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים בוטל בתיקון משנת 2007, לאחר שהוטמעו הכללים בחוק זכות יוצרים תחתיו. משכך, ברי כי לא ניתן לקבוע כי הנתבעים הפרו את הוראותיו. להשלמת התמונה יצויין כי על אף שהטענה לביטול הסעיף הנטען הועלתה בסיכומי הנתבעים, לא התייחסה לכך התובעת בסיכומי התשובה מטעמה.
64. זה גם המקום לציין כי אף הטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט, לא הוכחה כדבעי, שהרי לא שוכנענו בטענות לנזקים שנגרמו לתובעת בפועל, ומקל וחומר לא כומתו שווי הרווחים שהופקו על חשבון התובעת, היינו מהו שווי הזכייה על פי חוק עשיית עושר (השוו: עניין דאטה פול), וזאת לאחר שמלכתחילה הועלתה טענה זו באופן בלתי ממצה ומפורט דיו. אשר על כן, אף הטענה לעשיית עושר נדחית.
הסעד
65. בגין הפרת חוק עוולות מסחריות עתרה התובעת הן לפיצוי ללא הוכחת נזק, והן לפיצוי בגין נזקים בפועל.
במסגרת ההליך נעשה נסיון להדגים את גובה הנזק באמצעות הגשת טבלה המציגה ירידה בהכנסותיה של התובעת עובר לעזיבתו של הנתבע 1 ולאחריה (נספחים 4 – 5 לתצהירו של מר ביירון), וכן הועלו כאמור טענות בדבר עגמת נפש, הפסד ימי עבודה והפסד לקוחות ומכרזים. אף על פי כן, הלכה למעשה לא שוכנענו בגובה הנזק מהצגת הנתונים העלומה. ראשית, התובעת הציגה פער בהכנסות ללא פירוט, ולא הודגם כל קשר סיבתי למעט הצגת חתך לפי שנים באופן כללי. שנית, טבלת ההכנסות אשר הוצגה נערכה על פי נתונים עלומים אשר לא הוצגו בפנינו ואשר נמסרו על ידה לרו"ח, מבלי שצורף תצהיר של אותו רו"ח לתמיכה באותה טבלה ומבלי שהובא לעדות בפנינו. מעבר לכך, הטבלה אינה כוללת הסברים לירידה בהכנסות, כפי שניתן היה להראות אילו היו מוצגים למשל דוחות כספיים מפורטים, אשר יש בהם גם ביאורים. לשון אחר, לא הוצגה חוות דעת חשבונאית של ממש, לא הוצגו הנתונים עליהם בוססה הטבלה, ולא הוכח כל קשר סיבתי בין הנתונים שהוצגו לבין התנהלותו של הנתבע 1.
יתר הטענות להפסד ימי עבודה והפסד לקוחות לא גובו כלל בכל מסמך שהוא. אמנם מר ישי שקדי העיד כי הנתבע 1 פנה אליו, אולם מעבר לכך שלא נתנו אמון בעדותו מששונתה גרסתו במסגרת חקירתו הנגדית (פרוטוקול ע' 28 ש' 27 -30), ממילא אין בטענה כי סירב לעבוד עם הנתבע 1 כדי ללמדנו על נזק שנגרם לתובעת בפועל.
66. התוצאה אפוא כי הראיות אליהם הפנתה התובעת לצורך הוכחת הנזקים , לא כללו די פרטים ונתונים מהם ניתן לגבש מסקנה באשר לסכומים קונקרטיים אשר הפסידה התובעת נוכח ההתנהלות המיוחסת לנתבע 1.
67. היות שהתובעת קשרה עניינים אלו תחת כותרת אחת בסיכומיה, זה המקום לציין, כי אף לא הוכחו נזקים ישירים או חובת השבה ביחס לתשלומים שקיבל הנתבע 1: עבור שכר ששולם בגין שעות עבודה אשר לא ביצע בפועל ודיווח ביתר; עבור מענקים שקיבל אשר עליו להשיב נוכח סעיפי הסכם ההעסקה; או עבור שכר ששולם לו בעת שעסק בעבודות פרטיות מתחרות.
68. ראשית, לא שוכנענו בטענות התובעת בדיעבד, לאחר שהתעורר הסכסוך בינה לבין הנתבע 1, כי כעת ולאחר מעשה היא סבורה כי הנתבע 1 לא ביצע בפועל את שעות העבודה עליהן דיווח מן הבית. התרשמנו כי הנתבע 1 הורשה לעבוד ולדווח מהבית, ובזמן אמת לא עלה ספק כי הנתבע 1 מבצע עבודתו בפועל כנדרש. יצוין כי העובדה שבדיעבד הסתבר שנטל והוריד מסמכים למחשבו האישי אינה מעלה או מורידה לעניין זה, והדבר לא הוכח לפנינו.
69. שנית, לא שוכנענו כי הנתבע 1 אינו זכאי בדיעבד למענקים שניתנו לו. להתרשמותנו וחרף האמור בחוזה (אשר חלק מסעיפיו יובאו למען הסדר הטוב להלן), לא היה כל קשר בין אותם מענקים לבין תניית אי התחרות אשר הופיעה בחוזה העסקתו (סעיפים ¬10 – 12 שכותרותיהם בהתאמה הינן: שמירת סודיות; הגבלת תחרות, אי פניה ללקוחות ואיסור שידול; הצהרות המנהל וסעדים).
חוזה העסקתו של הנתבע 1 קובע מה היא התמורה כדלקמן (ההדגשות אינן במקור – ח"ט):
6. שכר תמורה מיוחדת ופרמיות
6.1 בתמורה למלוא התחייבות העובד תשלם החברה לעובד שכר בסך 30 ₪ ברוטו לשעה (להלן: "המשכורת הכוללת ו/או...")
...
6.3 בנוסף, ישולם לעובד מענק חודשי מיוחד, שיחושב מדי חודש קלנדארי, בשיעורים כדלקמן (להלן - "מענק מכירות"):...
6.3.1 עלה סך המכירות (תקבולים לא כולל מע"מ) בחודש קלנדארי על 15,000 ₪ ישולם סך השווה ל – 3% (שלושה אחוזים) מסך המכירות...
6.3.2 עלה...
...
6.4 בנוסף, ישולם לעובד מענק חודשי מיוחד, שיחושב מדי חודש קלנדארי, בשיעורים כדלקמן (להלן - "מענק רווחיות"):
אחוז רווח
גולמי סכום
בש"ח
מתחת 60% 0
60-65% 200
66-70% 400
מעל 70% 600
הרווח הגולמי של כל פרויקט חייב להיות לפחות 62% אלא אם יש אישור מהמנהל של העובד...
6.5 בנוסף, ישולם לעובד מענק חודשי מיוחד, שיחושב מדי חודש קלנדארי, בשיעורים כדלקמן (להלן: "מענק פגישות"): סך השווה ל 25 ₪ לפגישה שהתקיימה ונקבעה למנהל של העובד בחודש קלנדרי (כך במקור – ח"ט).
...
6.8 מוסכם כי המענקים המוגדרים בסעיפים 6.3, 6.4 ו – 6.5 משולמים לעובד כתמורה מיוחדת בגין הצהרותיו והתחייבויותיו של העובד שבסעיפים 10 - 12 (להלן: "התמורה המיוחדת").
...
6.13 מוסכם, כי המענקים המיוחדים המוגדרים בסעיפים 6.3, 6.4 ו 6.5, על סכומיהם, אחוזיהם, התמהיל והיחס שבין מענקים אלו, יכולים להשתנות פעם בחודש על פי שיקול דעתה הבלעדי של החברה.
...
מן הראיות כמו גם מעיון בחוזה עצמו עולה כי מהותם של אותם תשלומים אשר סווגו כ"מענק מכירות", "מענק רווחים" ו"מענק פגישות", לא היה כשל תמורה מיוחדת. מעצם תשלומם באופן משתנה ובלתי רציף עולה כי נתנו כעמלות או כבונוסים במשמעותם כגמול על עבודה והצלחות ולא כתמורה על התחייבותו שלא להתחרות בתובעת (פרוטוקול ע' 5 ש' 28 – ע' 6 ש' 5). זאת מעבר לעובדה שמלכתחילה כותרתם בחוזה מאפיינת אותם כגמול על עבודה והצלחה, וניכר מתנאי הסעיפים לראיה כי ככל שאין הצלחה לא ישולם כל גמול עבור תניית אי התחרות כלל. התובעת לא הוכיחה כי המענקים ששולמו לנתבע 1 באופן ספורדי, ולא מן היום הראשון, היוו בפועל, בשונה מן הנטען או הכתוב בחוזה "על הנייר בלבד", משום תמורה מיוחדת על אי התחרות. תמיכה נוספת לכך שלא מדובר בתמורה אמיתית או משמעותית דווקא עבור אי התחרות, ניתן למצוא בלשון סעיף 6.13 המתירה לתובעת לשנות את הגמול מדי חודש. על כן, איננו מקבלים את הטענה ששולמה לנתבע תמורה מיוחדת שעליו להשיב.
70. שלישית, התובעת לא הוכיחה כי הנתבע 1 עבד בעבודות פרטיות מתחרות על חשבון שעות העבודה עליהן שילמה לו ומשכך הינה זכאית להחזר. כמו כן, לא ניתן להסיק וממילא לא הוכח כי מדובר בעבודות מתחרות אשר בנסיבות אחרות היו נעשות על ידי התובעת או מי מטעמה, לרבות הנתבע 1. אכן קיים טעם לפגם בכך שעסק הנתבע 1 במקביל לעבודתו אצל התובעת בעבודה נוספת ללא ידיעתה (הגם שהנתבע 1 טען כי התובעת הייתה מודעת לעיסוקו כפרילנסר במקביל), אולם אין בכך כדי להוביל לשלילת השכר אותו השתכר בגין עבודתו בתובעת, אלא לכל היותר להתווסף כשיקול במניין השיקולים לפסיקת פיצוי בגין הפרת חובות תום הלב והנאמנות ביחסי העבודה. לעניין זה, אף אילו היינו משתכנעים כי הנתבע 1 דיווח דיווחים כוזבים בדבר עבודתו, הרי שלא הוכח מהו היקף העבודות, ובעיקר לא הוצג על ידי התובעת כל חתך או ראיה מהם ניתן לכמת לכדי פיצוי כספי את אותן שעות בהן נטען שעבד עבורה כאשר בפועל לא עשה כן.
71. לפיכך, אנו סבורים כי לא הוכחו נזקים בפועל ומשכך זכאית התובעת לפסיקת פיצויי ללא הוכחת נזק בלבד. לעניין פסיקת פיצויים כאמור, נפסק כדלקמן (עניין דאטה פול):
"בבסיס לפסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק עומדים שני עיקרים: הראשון, העדר יכולת להוכיח את הנזק המדויק שנגרם בעקבות גזל סוד מסחרי והשני, הרצון להרתיע מעוולים בכוח (ע"א 592/88 שגיא ואח' נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, פ"ד מו(2) 254). רשימת השיקולים אותם ישקול בית המשפט בבואו להכריע בדבר גובה הפיצויים בהתחשב ברציונאליים אלה, אינה סגורה (ע"א 3616/92 דקל שירותי מחשב להנדסה (1987) בע"מ נ' חשב היחידה הבין-קיבוצית לשירותי ניהול אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, פ"ד נא(5) 337). בין היתר, יתחשב בית המשפט בעוצמת ההפרות ומספרן, אשמו של המפר, אופיו וגודלו של העסק המפר וכדומה (ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ ואח'- המועצה להסדר ההימורים בספורט ואח', לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 26.9.04)."
72. לאחר ששקלנו את נסיבות העניין, לרבות נטילת רשימת הלקוחות, הסכמת הצדדים בראשית ההליך בדבר התקשרויות הנתבעת 3, והפיצוי שכבר ניתן, כמו גם הרצון להרתיע מעוולים ועוצמת ההפרה, אנו סבורים כי יש להעמיד את הפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת חוק עוולות מסחריות על סך של 30,000 ₪.
73. בנוסף, בנסיבותיו המיוחדות של עניין זה, אנו סבורים כאמור בראשית הדברים, כי יש לפסוק לטובת התובעת אף פיצוי בגין התנהלותו של הנתבע 1, אשר הפר את חובת תום הלב והנאמנות כלפי התובעת בכך שתכנן את עזיבתו ואת הקמת החברה המתחרה במקביל לעבודתו בתובעת ולמצער בתקופת ההודעה המוקדמת. בקביעת גובה הפיצוי שקלנו את משך תקופת העסקתו של הנתבע 1 (כשנה וחצי), העובדה כי שוכנענו כאמור,שפעל להקמת עסק מתחרה עוד בעת שהועסק בתובעת, פנייתו ללקוחות בהתאם לרשימה ולידיעותיו, וכן מנגד את הסכמתו להמנע מהתקשרויות מסוימות ולהגביל אחרות בשלב ראשוני. לאור כל האמור, אנו קובעים כי על הנתבע 1 לשאת בפיצוי בסך 25,000 ₪ בגין הפרת חובות תום הלב והאמונים לתובעת [ראו והשוו: פסק דינה של נשיאת בית הדין בעניין אלקובי; עא (ת"א) 6006-05 א.ב. סייבר ניהול ואחזקה בע"מ - לירון הרשקוביץ [פורסם בנבו] (20.6.10); סעש (ת"א) 46299-09-14 רדאיקס פתרונות בע"מ - שמגר בן ענת [פורסם בנבו] (1.11.17)].
74. להשלמת התמונה, נתייחס לטענה בדבר גרם הפרת חוזה מצידו של הנתבע 2, ונציין כי מבלי להכריע ביחס לסמכות בית הדין לפסוק בעניין היחסים שבין התובעת לבין צד ג', נוכח הוראות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, כאשר אין כל ספק כי בין הנתבע 2 לבין התובעת לא התקיימו יחסי עבודה [ראו והשוו: ע"ע (ארצי) 259/05 א.מ. חטיפי העמק בע"מ - עפיף בן סלים ח'וטבא [פורסם בנבו] (26.4.06) וכן פסק דינה של חברתי, סגנית הנשיאה, השופטת צדיק בסע"ש (ת"א) 48564-05-16 קרייזי בלון קידום מכירות בע"מ - אהוד כרמי [פורסם בנבו] (20.7.17)], הרי שבכל מקרה לא הוכחה הטענה העלומה כי הנתבע 2 הוא שגרם להפרת החוזה בין התובעת לנתבע 1, וודאי לא שעשה כן מתוך מודעות לנזקי התובעת ולשימוש בסודותיה המסחריים או לנטילתם שלא כדין.
יש להדגיש כי לא נטען כי הנתבע 2 עוול כלפי התובעת על פי חוק עוולות מסחריות, אלא על פי פקודת הנזיקין בגרם הפרת חוזה בלבד.
לפיכך התוצאה הינה כי נדחית התביעה כנגד הנתבע 2 וכמו כן התביעה כנגד הנתבעת 3.
75. טרם סיום נציין בשולי הדברים כי משפסקנו סכומים כנ"ל, התייתר הצורך להכריע במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בשאלה כיצד יש להתייחס להגבלת סכום התביעה משיקולי אגרה, נוכח הנאמר בפרוטוקול הדיון (ע' 42 ש' 17 – 21), היינו האם כ – 40% מכל עילה ועילה, או מסך התביעה הכולל.