52. המשיבה הודתה כאמור כי אכן ישנה טעות בחוות הדעת הנ"ל, וכי דם המנוחה אכן נמצא על מתקן נייר הטואלט בתא השירותים השלישי, אולם לשיטתה אין ליתן לקיומו של כתם הדם המדובר את החשיבות שאותה המבקש מבקש לייחס לטעות. לטענת המשיבה, כתם הדם יכול היה להיגרם על-ידי אותו גורם בלתי מזוהה שהטביע את טביעות הנעל הזרות, או על-ידי גורמים אחרים שנכחו בזירה לאחר מציאת הגופה (ת/304, נ/41).
--- סוף עמוד 42 ---
53. המבקש מוסיף וטוען בהקשר הנ"ל כי לפי חוות דעת בבל השנייה – כתם הדם הנ"ל של המנוחה יכול היה להיווצר לכל היותר כשעה לאחר הרצח, או בסמוך לו (ראו: עמוד 3 לחוות הדעת הנ"ל). משכך, נטען כי קביעה זו של המומחה בבל סותרת את גרסת המשיבה, לפיה כתם הדם הנ"ל הועבר על-ידי מי מהגורמים שנכחו בזירת הרצח, לאחר שנמצאה גופת המנוחה.
לטענה זו של המבקש, בדבר פרק הזמן שבו יכול היה להיווצר כתם הדם של המנוחה על מתקן נייר הטואלט בתא השלישי – המשיבה לא התייחסה בתגובתה לבקשה למשפט חוזר. אולם יצוין כי בחוות דעת לייפר, שהוגשה מטעם המשיבה, יש התייחסות לנושא הנדון ונכתב בחוות הדעת הנ"ל כי: "... לא ראיתי תיעוד איכותי של כתמי הדם על מתקן נייר הטואלט בתא השלישי, אך גם אם זה אכן נכון ואני מקבל את דעתו של Tom Bevel, אני חולק על תיחום הזמן שנתן מאותן סיבות שפירטתי בהתייחסותי לתשובתו לשאלה השלישית במכתב הראשון" (הכוונה היא לעמדתו של לייפר כי על סמך ניסיונו רב השנים, מספיקה תזוזה קלה ולעיתים אף נגיעה קלה בגופה כדי שפצע ימשיך לדמם, אם כי הוא ציין כאמור כי הוא איננו מומחה בתחום זה).
סימני דם אחרים שנמצאו בתא השירותים השלישי
54. המבקש מפנה גם לממצאים העולים מחומר החקירה (שלא נדונו בפני הערכאות הקודמות) ולפיהם תלמידות אשר נכנסו אל התא השלישי מצאו בו סימני מריחת דם על הרצפה ועל נייר טואלט, אולם הן סברו כי אין מדובר במראה יוצא דופן, שכן: "זה שירותי בנות וזה יכול להיות דם של מחזור". כך גם סבר המנקה, ויקטור, אשר טען כי הוא מבחין בכתמי דם בשירותים "לעתים קרובות, כי מהתרשמותי זו תופעה יומיומית". במסגרת הבקשה, המבקש טען לפגמים שנפלו בגביית גרסתו של ויקטור (אשר ציין בפני החוקרים כאמור כי הוא מצא גם כתם דם בשירותי הבנים).
55. המשיבה גורסת כי טענות אלה נדונו כבר בערכאות הקודמות ונדחו לגופן. בהקשר זה אימץ בית המשפט את האפשרות כי אכן, סימני הדם האמורים אינם דמה של המנוחה, ואף הצביע על האפשרות כי טביעות הנעליים על קירות התא אינן מלמדות על מסלול הימלטות מהתא (אלא, למשל, כי מדובר בטביעות נעל של אחד מהנוכחים בזירה שנדרש למקום).