אתאר להלן בקיצור נמרץ את השתלשלות העניינים וטענות הצדדים בעניין זה.
63. בתאריך 25.04.2012, כחמש וחצי שנים לאחר הרצח וכשנתיים לאחר הרשעתו של המבקש במסגרת פסק הדין הראשון, פנה הסניגור הציבורי הראשי למנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה ומסר לו כי אדם בשם א"ח טוען כי בת זוגו בעבר, א"ק התוודתה בפניו כבר ביום הרצח כי היא ביצעה את המעשה, ואף מסרה לו פרטים שונים בדבר דרך ביצועו. בעקבות הגשת התלונה נפתחה חקירה משטרתית, במסגרתה מסר א"ח את גרסתו בכל הנוגע להיכרותו עם א"ק, וכן לגבי התנהלותה הנטענת ביום הרצח.
64. בתמצית יצוין, כי על-פי הגרסה שמסר א"ח – א"ק התקשרה אליו ביום הרצח (לאחר השעה 14:15), וציינה, בין היתר: "שהולך להיות פה הרבה בלגן בקרוב", וכן מסרה אמירות שונות הקושרות לכאורה את מעשה הרצח – למימוש דחפים אלימים שקיננו בקירבה קודם לכן. בערבו של אותו יום, כך דיווח א"ח, מסרה לו א"ק כי היא זו שביצעה את הרצח, ואף הראתה לו את כלי הרצח והבגדים המוכתמים בדם שלבשה. בין היתר, סיפרה כי התחפשה לגבר, כאשר לבשה את מכנסיו של א"ח וחולצה כהה צמודה, חבשה פאה מלאכותית, ונעלה נעליים בעלות סוליה עבה, וכן נטלה איתה בגדי אישה
--- סוף עמוד 46 ---
להחלפה וכן סכין ציד שהיתה ברשותה. לאחר מכן היא הלכה לבית הספר (על-פי תיאור הדברים שנמסר על-ידי א"ח), שם שהתה בתא מסוים בשירותי הבנות, והמתינה, עד שהמנוחה נכנסה לאותו תא שירותים, ולאחר מאבק קצר, רצחה אותה, כשהמנוחה ניצבת מולה. א"ח אף תיאר כיצד לאחר הרצח המשיכה לדבריו א"ק לשהות בתא השירותים בניסיון "לטעום" את בשר המנוחה, ולאחר מכן טיפסה אל תא השירותים הסמוך, שם התנקתה והחליפה בגדים, ונמלטה מהמבנה אל ביתה, ששכן במרחק לא רב מבית הספר.
עוד ציין א"ח, בין היתר, את הפרטים הבאים: א"ק המשיכה לכנות את המנוחה בתקופה שלאחר מכן בכינויים שונים דוגמת: "אבן החן הקטנה שלי" וכן ציין כי כלי הרצח והבגדים מיום הרצח נשארו בתוך שקית זבל שנשמרה בעליית הגג בבית אמה של א"ק, ואלה הושלכו רק כעבור תקופה. לצד האמור, א"ח לא ידע לענות על שאלות שעליהן נשאל בחקירתו, כגון: הסיבה בגינה א"ק החליטה להתחפש לגבר; טיב הקשר בעת עריכת החקירה, בין א"ח לא"ק, ומה ידע על הרצח ממקורות גלויים אחרים. אשר לשאלה מדוע שמר את הדברים במשך שנים בלבו ולא נרתע מהמעשה האלים שביצעה, כביכול, בת זוגו באותה עת – הוא טען כי פחד ממנה ו"ממה שהיא מסוגלת לעשות".