המשיבה הגישה "התייחסות" לחוות דעת ורדי מאת רפ"ק גבי ורדי ממחלקת סימנים במז"פ (נספח ע"ב לתגובת המשיבה), שלפיה: "לא ברור על מה המומחה מבסס את קביעותיו לגבי כווני הכתיבה וסדר כתיבת הקווים. על מנת לקבוע כיוון כתיבה של קו יש לראות חריצים שנוצרים במהלך הכתיבה או חיבורים בין קווים. אף אחד מהשניים לא נראים, לא בציור ולא בחריטה". עוד נטען כי כלל, לא ניתן להשוות בין ציור "בכלי כתיבה קונבנציונלי" לבין חריטה, וכי יש לשים לב לכך שחריגה מחריטה יכולה לנבוע מהיעדר שליטה בכלי החריטה. בשורה התחתונה, נטען כי: "קביעת קשר בין הסמל המצויר לסמל החרוט היא מופרכת לחלוטין", וכי לשם קביעה הסתברותית סטטיסטית, כפי שד"ר ורדי קובע בחוות דעתו – נדרש מאגר נתונים, שלא ברור אם מאגר כזה עמד לרשותו.
181. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגיה זו – דומני כי על אף שאין לשלול לחלוטין זיקה של א"ק לסמל החרוט, הרי שאין לקבל את טענות המבקש בעניין זה
--- סוף עמוד 102 ---
במלואן. הטעם העיקרי לכך נובע מהעובדה כי כלל לא ברור שמבצע הרצח הוא שחרט את הסמל החרוט, ובהחלט ייתכן כי החריטה נעשתה עוד קודם לכן. חיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה שהאזור על דלת התא בו בוצעה החריטה – היה סטרילי כמעט לחלוטין מסימני דם, ובחריצים השונים לא ניכרו שאריות דם, שהיה מצופה לכאורה לגלות בעקבות החריטה, שבוצעה על פי הנטען בכלי הרצח. עוד יש לציין את העובדה כי נושא החריטה על דלת התא לא הוזכר כלל על ידי א"ח בחקירתו, אף שהוא ידע, כביכול, לספר בפרוטרוט נתונים שונים על ביצוע הרצח.
יתרה מכך, כפי שטוענת המשיבה, על אף שקיימות מספר נקודות השקה בין שני הציורים (למשל, בכך שאחת מ"קרני הקלשון" איננה מגיעה אל היקף המעגל) – ניכרות גם נקודות שוני (למשל בכך שבסמל החרוט, קצהו העליון של קו האמצע בקלשון חוצה את היקף המעגל, ואילו בסמל המצויר, הקו החוצה איננו מגיע עד להיקף המעגל). עוד אציין כי דומני שיש ממש בטענת רפ"ק גבי אריאל שלפיהן קיים קושי בהשוואת החריטה לציור, בנסיבות העניין דנא.
לכן, אינני רואה לייחס לראיה זו משקל משמעותי, אשר היה בה לבדה כדי להביא לעריכתו של משפט חוזר, אולם, כאמור, אין מדובר בראיה הנעדרת משקל כלל ובית המשפט המחוזי שידון במשפט החוזר יהיה רשאי להידרש לכך, במידת הצורך.
182. מן הראוי לציין כי קיימים עם זאת מספר נתונים נוספים שיש בהם כדי ללמד על ערך מסוים שניתן היה לייחס להודעתו של א"ח (כגון: העובדה כי אכן נעשתה שיחת טלפון אליו ממכשיר הטלפון של א"ק בצהרי יום הרצח; העובדה כי א"ק חמקה, כביכול, אל התא הסמוך לתא השני, ולא יצאה מהתא הסגור בקפיצה קדימה; דחפים לביצוע מעשי אלימות ברוטאליים, המקננים (או לכל הפחות קיננו) בקירבה של א"ק, לרבות התקרית בה איימה בפגיעה בש' ורצונה לפגוע בשכנה כאשר כבר הכינה לכך "סכין וכפפות" (ראו בעניין זה נספח נ"ו לתגובת המשיבה); הקירבה היחסית בין מקום מגוריה של א"ק לבית הספר, ולבסוף – האפשרות כי יש בראיית הדנ"א המיטוכונדריאלי, שעניינה יפורט להלן, משום פרט מוכמן שהיה בידיעתו של א"ח).