נוכח כל האמור לעיל ובעקבות ההרשעה ברצח – בתאריך 14.09.2010 גזר בית המשפט המחוזי הנכבד על המבקש עונש של מאסר עולם, מיום מעצרו. בהתאם להסכמת הצדדים, למאסר העולם התווספו שנתיים מאסר בפועל בחופף ושנת מאסר על תנאי, וזאת בגין העבירה של שיבוש מהלכי משפט.
ערעור המבקש על הרשעתו לבית המשפט העליון וההתפתחויות שחלו במסגרת זו
17. כאמור, המבקש הגיש ערעור על הרשעתו לבית משפט זה, ובצדו בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור לפי סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי). בין אותן ראיות שהגשתן התבקשה, נכללו חוות דעת מומחה הנוגעות לזיהוי עקבות הנעליים שעל גבי מכנסי המנוחה (חוות דעת בודזיאק הנ"ל), וכן חוות דעת הנוגעת לסוג הסכין שבה בוצעו הרצח והחבלות שנגרמו למנוחה (חוות דעת פורמן הנ"ל). נוסף לכך, בית משפט זה התבקש לצרף לחומר הראיות, בין היתר, הודעות ונתונים מחקירתו של אדם בשם א"ח, שמהם עלה כי בת זוגו בעת הרצח (המשיבה 2, להלן: א"ק) התוודתה בפניו ביום האירוע כי היא שרצחה את המנוחה והציגה בפניו סכין ובגדים מגואלים בדם, אשר שימשו אותה, על-פי הטענה, לביצוע הרצח.
--- סוף עמוד 16 ---
18. בתאריך 06.03.2013 קיים בית משפט זה (בהרכב: השופטת ע' ארבל; השופט י' דנציגר; והשופט צ' זילברטל) דיון בעניין הבקשה להוספת ראיות מטעם המבקש, ובתאריך 17.03.2013 הוא הורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי הנכבד, לשם גביית חוות דעת מומחה ביחס לזיהוי טביעת הנעל כבאה מנעליו של המבקש, וכן לצורך גביית חוות דעת מומחה באשר לשאלת ההיתכנות כי מעשה הרצח בוצע באמצעות סכין יפנית שאיננה משוננת. כך התבטא בית המשפט בכל הנוגע להחזרת הדיון בסוגיות הנ"ל לבית המשפט המחוזי:
"אנו סבורים כי בחינת השיקולים השונים בענייננו, [...] מובילה למסקנה כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי, כאמור. הראיות העוסקות בטביעות הנעל, כלי הרצח והחבלות בראשה של המנוחה נוגעות לסוגיות מרכזיות בהכרעת הדין - סוגיות אובייקטיביות שבמומחיות - ועשויות הן לשפוך אור על מסכת הראיות שבתיק זה. על פני הדברים ומבלי לטעת מסמרות בעניין, התרשמנו כי מדובר בראיות מהותיות ובעלות משקל סגולי המצדיק נקיטה בהליך החריג של גביית ראיות נוספות בשלב הערעור והחזרת התיק לערכאה הדיונית..." (שם, בפיסקה 4; וראו גם בפיסקה 24 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר בפסק הדין בערעור).