90. טענת הנתבעים כי מתמלול השיחה של התובע עם הגב' פ.ש עולה כי זה נהג לדבריו לשים בצד סכומי כסף שמשך וכי העלים את כספיה של המנוחה וכי לא כפר בטענות אלה בהתנגדותו וכי המתנגד 1 אשר נחקר בחקירה נגדית לא נשאל כלל על עובדות אלה דינה להידחות. ראשית טענה זו עולה בסתירה ברורה לכל העדויות והראיות שנשמעו, כמפורט לעיל בהרחבה.
יתר על כן עיון בעמ' 8 לתמלול שורות 23-27 מעלה כי בשיחה עם הגב' פ.ש טען התובע כדלקמן:
"כן, אבל תראי, אני, אני ביטלתי את החתימה שלו ואני עכשיו רשום בחשבון שלה, בהסכמה שלה, אמרתי לה, תראי, אני לא נוגע בכסף, אני נותן לך כל חודש 9,000 שקל נטו, קחי, אני אמשוך, את תמשכי, את תבואי איתי, את לא יכולה לבוא איתי, אני אביא לך. ובאמת הוצאתי, שמתי בצד. אני לא נוגע בזה".
עוד ראו לעניין חקירת התובע בעניין זה עמ' 50 ש' 25- הסוף ובהמשך עמ' 51 ש' 1-30.
העולה מהתמלול ומדברי התובע בחקירה הינו פשוט וברור וזה הבהיר היטב הכוונה היא כי לא "נגע" בכספים ושם אותם בצד לשימושה של המנוחה ולצרכיה וזאת כאמור בניגוד ל- ר.א אשר עשה בכספי המנוחה כבשלו ולשימושו.
קשרי המצווה עם אחרים
91. עפ"י מבחן משנה זה בוחן בית המשפט את היקף קשרי המצווה עם אנשים אחרים. ככל שיתברר, כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה, היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו של המצווה בנהנה.
92. בסיכומיהם טוענים הנתבעים כי התובע פיטר את המטפלת הצמודה, בתואנה שהעלויות היו יקרות מידי ודאג להחליפה במטפלת שלא תקשרה עם המנוחה אלא במספר מילים עילגות באנגלית, שפה שהמנוחה לא שלטה בה כלל וזאת כחלק מתכנונו הקר והמחושב להשתלטות על המנוחה באופן מוחלט.
כאמור לעיל עפ"י העדויות שנשמעו לרבות עדות הגב' פ.ש מטעמם של הנתבעים, הסיבה להחלפתה של המטפלת הייתה כי הכסף לתשלום עבור אותה מטפלת נגמר כאשר לעניין זה יש לזכור כי המדובר במטפלת שהועסקה באמצעות חברת כוח אדם ולא עובדת זרה שהתשלום לה הינו חודשי ולפיכך עלויות העסקתה היו גבוהות יותר. כמו כן ברור כי עובדת זו שלא כמו עובדת זרה לא טפלה במנוחה 24 שעות ביממה, (ראו לעניין זה אף עדות התובע בעמ' 72 ש' 10-25. לפיכך החלפת המטפלת נבעה מאילוצים כלכליים גרידא והצורך במתן מענה לצרכיה של המנוחה ולא כחלק מתכנית סדורה להשתלט על המנוחה כטענת הנתבעים.
93. עוד טוענים הנתבעים בסיכומיהם סעיפים, 137 – 169 כי התובע הביאה להסתה וניכור בין המנוחה לבני משפחתה.
לטענת הנתבעים התובע הביא לבידודה של המנוחה מבני משפחתה האחרים, על ידי הסתה כנגדם, תוך שתילת תכנים כוזבים בראשה של המנוחה לפיהם קרוביה מנסים להשתלט על דירתה ולסלקה ממנה ובכך נטע התובע במנוחה פחד קיומי של ממש.