נוסח זהה מופיע בסעיף 17 כולל סעיפי המשנה 17.1 ו-17.2 לתצהיר עדותו הראשית של המתנגד 1.
הנה כי כן המתנגדים עצמם טוענים בכתב ההתנגדות ובתצהיר עדותו הראשית של המתנגד 1, אשר היה היחיד שנתן תצהיר עדות ראשית כי בניה הנוספים של המנוחה "נפקדו" מחייה של המנוחה בשל בעיות בריאות. הבן א' ז"ל אף נפטר בחודש אוגוסט 2017 כך שבמועדים הרלוונטיים עובר לעריכת הצוואה לא ניתן כלל לדבר על מידורו מחייה של המנוחה על ידי התובע וזה נבע בשל הנסיבות המצערות של מחלתו הקשה ממנה אף נפטר.
ראו לעניין זה אף האמור בתמלול השיחה עם הגב' פ.ש עמ' 6 ש' 2-27 ובהמשך עמ' 7 ש'1-5:
"פ.ש: ומה עם האח הקטן?
א.א: האח הקטן עושה הקרנות, הוא לא יכול לבוא, אסור לו להיות בחברת אנשים, כי מערכת החיסון שלו לא בסדר.
פ.ש: מה הוא עדיין עושה הקרנות?
א.א: כן. עושים עליו ניסיונות כל הזמן.
פ.ש: אה.
א.א: אז זה בעיה, כי אין לי גיבוי מאף אחד, אני נלחם עם השתיים האלה, הם רוצים את הכסף לגנוב לה, אז אני מנסה לעצור את זה, אבל נגד גנבים, אני לא יכול להתמודד".
הנה כי כן הן לאור טענות הנתבעים עצמם והן מהעולה מהתמלול אשר למותר לציין כי הוא מתעד שיחה בזמן אמת, טרם פטירת המנוחה ופרוץ ההליך המשפטי עולה כי "בידודה" של המנוחה מהבן א' במועדים הרלוונטיים אינו קשור כלל לתובע אלא נובע מסיבה אובייקטיבית – מחלתו של הבן.
96. באשר לבן ר.א במועדים הרלוונטיים ועובר לעריכת הצוואה כבר היה ידוע לכל לרבות למנוחה כי זה "משך" וזאת בניסוח עדין וזהיר מדי חודש חלק מקצבת המנוחה לשימושו האישי ולטובת צרכיו. כן יש להדגיש לעניין זה כי במועדים הרלוונטיים היה תלוי ועומד נגדו צו הגנה אשר ניתן ביום 14.8.2017 האוסר עליו להיכנס לדירת המנוחה ו/או להטרידה בכל דרך, ואשר הוארך למשך 3 חודשים בהחלטה נוספת שניתנה ע"י כב' השופטת איילת גולן-תבורי ביום 15.8.17.
עוד ראו לעניין זה העולה מתמלול השיחה עם הגב' פ.ש עמ' 7 ש' 26-27 ובהמשך עמ' 8 ש'1-12:
"א.א: אני, אני חושב ש--- כל הזמן מאיים עליה שאם היא לא תיתן לו, אז הוא ידאג להפסיק לה את התמיכה מהנאצים מזה היא פוחדת.
פ.ש: הוא לא יפסיק לה, הוא לא יכול להפסיק לה.
א.א: הוא לא יכול, אבל היא מפחדת, כי היא לא מבינה. היא לא מבינה. הם לא יכולים לגעת בזה.
פ.ש: הם לא יכולים לגעת בזה בכלל.
א.א: עכשיו, תראי, יותר מזה, הוא היה אומר לה שאם היא לא תמשוך באותו יום את הכסף, אז לא יהיה כסף.
פ.ש: מה פתאום?
א.א: כי זה נכון, לא, זה נכון, כי אם לא היו מושכים את הכסף, אז ---, בזמן השני, אשתו של ---, הייתה מושכת באזור את הכסף.
פ.ש: נו, וודאי, מה".