--- סוף עמוד 4 ---
7.8.2013). כמו כן הוגשו תביעות חוב נוספות של בני משפחה שטרם הוכרעו. המערער ערער על כל החלטות הנאמן בתביעות החוב. ערעורים אלה תלויים ועומדים בבית המשפט המחוזי.
3. ביום 9.8.2009, כחצי שנה לאחר שניתן צו הכינוס, שילם אחד מרדכי בביוב סך של 150,000 ש"ח למס הכנסה על חשבון חוב של המערער. הסכום שולם במזומן, באמצעות שובר תשלום שהוצא על שם המערער. בעקבות תשלום זה, אופסה יתרת החוב של המערער למס הכנסה ונשלחה הודעה למנהל המיוחד על ביטול תביעת חוב.
4. ביום 26.8.2010 הגיש המנהל המיוחד בקשה להורות למס הכנסה להעביר לקופת הכינוס את הסכום שקיבל על חשבון החוב של המערער (בקשה מס' 37). מס הכנסה השיב שככל שמדובר בכסף של המערער, מוסכם עליו שיש להעבירו לקופת הכינוס. ברם, לא היה ברור למס הכנסה מה הקשר בין מר בביוב לבין המערער לאחר שבדיקה שביצע העלתה שאין קשר עסקי או משפחתי ביניהם. לכן הציע מס הכנסה כי ייערך בירור עובדתי בעניין זה. עוד טען מס הכנסה כי הסכום שולם בהתאם להסכם בין המערערים לבין מס הכנסה שנחתם ביום 17.5.2007. המערער, מצידו, טען כי הוא לא מכיר את מר בביוב, אך הכסף שולם מתוך כספי תמורה שהגיעו לאשתו – המערערת – בגין נכס שמכרה לצד שלישי. עוד טען המערער שבינו לבין המערערת נוהגת הפרדה רכושית מלאה על אף שהם דרים תחת קורת גג אחת. ביום 28.4.2013 התקיים דיון בבקשה מס' 37 ובמהלכו מסרו הנאמן ובא כוח מס הכנסה כי מאחר שלא הצליחו לאתר את מר בביוב ולברר את נסיבות התשלום, הם הגיעו להסכמה – על דעת הכנ"ר – כי סך של 50,000 ש"ח יועבר לקופת הכינוס ו-100,000 ש"ח ייוותרו בידי מס הכנסה על חשבון החוב של המערער. כמו כן ניתנה למס הכנסה אפשרות לחדש את תביעת החוב בסך של 50,000 ש"ח. חרף התנגדות המערער, נתן בית המשפט קמא להסכמה זו תוקף של החלטה. חלקו הראשון של הערעור מכוון להחלטתו זו.
5. ביום 2.5.2010 – לפני שהוכרע ע"א 2606/10 [פורסם בנבו] כאמור – הגיש המנהל המיוחד בקשה לפי סעיף 179 לפקודה להורות על מאסרו של המערער בגין הפרת חיובי ההליך. עילתה של הבקשה בשתיים: ראשית, עד למועד הגשתה שילם המערער רק ארבעה תשלומים חודשיים, שהאחרון שבהם שולם ביוני 2009, ומאז חדל; שנית, המערער נמנע מלהגיש דוחות חודשיים מלאים ומפורטים כפי שחויב בצו הכינוס. הכנ"ר תמך בבקשה.
--- סוף עמוד 5 ---