בסוגיה השנייה שהתעוררה בשולי הדברים – תחולתה של הגנת זוטי דברים בתובענות ייצוגיות – אף אני בדעה כי ההכרעה בסוגיה זו לא הייתה מחויבת בנסיבות ענייננו (ראו פסקאות 139, 170 לחוות דעתו של חברי המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר ופסקה 24 לחוות דעתה של חברתי השופטת ד' ברק-ארז). לכך אוסיף כי מקובלת עליי עמדת חברתי, השופטת ד' ברק-ארז שלפיה המשמעות המעשית של המחלוקת הינה מוגבלת וכי היא בעיקרה תפיסתית ומושגית. כאן גם המקום להזכיר את חוות דעתה של חברתי השופטת י' וילנר שמזכירה כי יישום הגנת "זוטי דברים" בתובענה ייצוגית אינו זהה ליישומה בתובענה רגילה, ונוכח ההתאמות שנעשו בפסיקתנו בסוגיה זו, ההשלכות המעשיות של יישום ההגנה יהיו "דומות עד זהות" אם תינקט הגישה המוצעת על ידי חברי המשנה לנשיאה (בדימ'). עם זאת, משהוצגה עמדה לגוף הדברים על ידי כל חבריי, מצאתי להצטרף למסקנתו של חברי המשנה לנשיאה (בדימ'), שמציעה מסגרת דוקטרינרית שקבועה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, מבלי שיש בכך – לטעמי – כדי לשנות את התפיסה המהותית שנהגה במשפטנו בהקשר זה עד כה.
ש ו פ ט
הוחלט בדעת רוב של המשנה לנשיאה (בדימ') השופט ח' מלצר והשופטים: נ' הנדל, ד' ברק-ארז ו-ע' פוגלמן, כנגד דעתם החולקת של השופטים: נ' סולברג, ד' מינץ ו-י' וילנר, כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר.
ניתן היום, כ"ד בתמוז התשפ"א (04.07.2021).
המשנה לנשיאה (בדימ')
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת