בבית המשפט העליון
דנ"א 4960/18
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשים:
1. שולמית זליגמן
2. אורית זליגמן
3. יצחק פינקלשטיין
4. דן בירנבוים
5. יוסף גולדנברג
6. עדי קסטנבאום
7. יהושע ברוט ז"ל
נ ג ד
המשיבות:
1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
2. הראל חברה לביטוח בע"מ
3. כלל חברה לביטוח בע"מ
4. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
5. מגדל חברה לביטוח בע"מ
מתייצב להליך:
היועץ המשפטי לממשלה
המבקשת להצטרף כידידת בית המשפט:
עמותת נציגי הציבור
המבקש להצטרף כצד להליך:
מר אמיר יוסף ברוט
דיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה ב-ע"א 7488/16 ו-רע"א 9778/16 [פורסם בנבו] (השופטים: א' שהם, ד' מינץ ו-י' וילנר) מתאריך 31.05.2018
תאריך הישיבה:
ה' באב התש"ף
(26.07.2020)
בשם המבקשים:
עו"ד איל גולדנברג; עו"ד עדי קסטנבאום
— סוף עמוד 2 —
בשם המשיבות:
עו"ד ברק טל; עו"ד גיא קורתני
בשם היועץ המשפטי לממשלה:
עו"ד לימור פלד
בשם המבקשת להצטרף כידידת בית המשפט:
עו"ד אלרן שפירא בר-אור
המבקש להצטרף כצד להליך:
בעצמו
פסק-דין
המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר:
1. מהו המשקל שיש ליתן לפרשנות המאסדר ביחס להנחיות, אשר יצאו תחת ידו? האם הגנת "זוטי דברים" חלה בתובענות ייצוגיות?
--- סוף עמוד 6 ---
אלו השאלות העיקריות המונחות לפנינו בבסיס הדיון הנוסף – בפסק דינו של בית משפט זה (מפי השופטת י' וילנר ובהסכמת השופטים: א' שהם ו-ד' מינץ) ב-ע"א 7488/16 [פורסם בנבו] ו-רע"א 9778/16 [פורסם בנבו] (להלן: פסק הדין, או פסק הדין, נושא הדיון הנוסף), במסגרתו התקבלה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ר' כהן) ב-ת"א 1018/08, [פורסם בנבו] אשר נדונה כערעור שהתקבל (רע"א 9778/16), [פורסם בנבו], בצד דחיית הערעור האחר (ע"א 7488/16) [פורסם בנבו].
בתאריך 02.07.2019 נעתרתי לבקשת העותרים לקיום דיון נוסף בפסק הדין, וזה התקיים בתאריך 26.07.2020 ובעקבותיו הוגשו אף השלמות שונות, הכל כפי שיפורט בהרחבה בהמשך.
להלן יובאו איפוא הנתונים הנדרשים להכרעה.
רקע עובדתי והליכים קודמים
2. העותרים הגישו בקשה לאישור תובענה – כתובענה ייצוגית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (להלן: בקשת האישור), ובגדרה טענו כי המשיבות (להלן גם: חברות הביטוח) גבו מחלק מהמבוטחים שלהן "תת שנתיות", שזהו כינוי לתוספת בשיעור של 4% או 6% לתשלום שהמבוטחים משלמים בגין פריסה של דמי הפוליסה. מדובר, למעשה, בריבית שאמורה לשקף את פריסת התשלומים של הפרמיה – לתשלומים חודשיים (להלן: תת שנתיות).
3. בחוזרים שהוציא בעבר משרד האוצר – אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון (להלן גם: המפקח על הביטוח, או: המפקח) נקבעו התנאים לגביית תת שנתיות (חוזר 338, שחל על פוליסות ביטוח שהונפקו בין השנים: 1992-1982 וחוזר 419, שחל על פוליסות שהונפקו משנת 1992 ואילך; להלן ביחד: החוזרים).
4. העותרים שבכאן (שהיו המבקשים בבקשת האישור) טענו בבקשת האישור כי חברות הביטוח גבו וגובות תת שנתיות באופן המנוגד לקבוע בחוזרים, במספר היבטים עיקריים:
--- סוף עמוד 7 ---
א) חברות הביטוח גבו וגובות תת שנתיות גם ביחס לביטוחים, שאינם ביטוחי חיים, בניגוד לאמור בחוזרים.
ב) חברות הביטוח גבו וגובות תת שנתיות גם ביחס לרכיב החיסכון בביטוח חיים, משולב בחיסכון.
ג) חברות הביטוח גבו וגובות תת שנתיות ביחס לרכיב תשלום המכונה: "גורם פוליסה", והוא סכום חודשי קבוע המתווסף לפרמיה, אשר נועד לכסות הוצאות טיפול בפוליסה (להלן: גורם הפוליסה). נטען כי גבייה זו מנוגדת לחוזרים, שכן גורם הפוליסה איננו מהווה חלק מתעריף הביטוח, או הפרמיה, אלא נגבה במקור באופן חודשי, ולא שנתי.