ד) חלק מחברות הביטוח גבו וגובות, במקרים מסוימים, תת שנתיות בשיעור העולה על זה שהותר בחוזרים.
5. חברות הביטוח, בתגובה לבקשת האישור, השיבו ביחס לטענות העותרים בהתאמה כדלקמן:
א) תת שנתיות נגבות בגין ביטוחים שונים המשויכים לתחום ביטוח החיים, כגון: ביטוחים מסוג אובדן כושר עבודה, נכות תאונתית וסיעוד, אשר מבטחים מפני מקרים הקשורים לחייו או גופו של המבוטח.
ב) החוזרים לא אוסרים על חברות הביטוח לגבות תת שנתיות לגבי רכיב החיסכון בביטוח המערב רכיב של חיסכון. כאשר מבוטח בוחר לשלם בתשלומים פרמיה בפוליסות מעורבות קלאסיות (ביטוח הכולל רכיב חיסכון, בגדרו המבוטח יקבל את אותו הסכום הן במקרה של מוות, הן במקרה של הגעה לגיל פרישה, והפרמיה עבור ביטוח זה משולמת ללא הבחנה בין שני המקרים הנ"ל) – יש הצדקה לגביית תת שנתיות. יתרה מכך, בפוליסות "עדיף" (בהן יש הפרדה בין תשלום הפרמיה עבור הסיכון למוות, לבין התשלום עבור הגעה לגיל פרישה) – אין גבייה של תת שנתיות.
--- סוף עמוד 8 ---
ג) לפי החוזרים, חברות הביטוח רשאיות לגבות תת שנתיות על רכיב גורם הפוליסה, אשר נטמע בתעריף הביטוח השנתי.
ד) גביית התת שנתיות נעשתה לפי השיעורים הקבועים בחוזרים.
6. המפקח על הביטוח הגיש את עמדתו במסגרת הדיון בבקשת האישור ביחס למספר סוגיות שבהן נדרשה התייחסותו, זאת בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד.
בגדר כך המפקח על הביטוח ציין, בעיקרי הדברים, כי ניתן לפרש את החוזרים ככאלה שאינם שוללים גבייה של תת שנתיות בהתייחס לכל חלקי התעריף, לרבות גורם הפוליסה.
עוד צוין, בנייר העמדה של המפקח באשר לגביית תת שנתיות על רכיב החיסכון, כי בפוליסות מעורבות קלאסיות – אין מניעה לגבות תת שנתיות על הסכום הכולל של הפרמיה המשולמת, משום שהפרמיות חושבו כשנתיות, בהתבסס על ההנחה שהתשלום בגינן יועבר בתחילת השנה, כאשר בדיעבד הן נפרסות על פני כל השנה. בנוסף הן בנויות כ"חבילה סגורה", ללא הבחנה בין המרכיב המיועד לחיסכון לבין זה המיועד לביטוח.
לבסוף, המפקח על הביטוח ציין כי הרציונל שבבסיס גביית תת שנתיות בביטוחי חיים, בגדרם הפרמיה מחושבת מתוך הנחה שהתשלום עבורה ישולם בתחילת השנה, זהה לזה העומד בבסיס גביית תת שנתיות בפוליסות מסוג: סיעוד, נכות תאונתית ואובדן כושר עבודה, בהן קיימות אותן העלויות הכרוכות בפריסת התשלומים. משכך, צוין כי אין מניעה לגבות תת שנתיות גם בענפי הביטוח הנ"ל, שאינם ביטוחי חיים.