"אכן, 'הלכה היא כי לדרך שבה גוף מפרש את סמכותו יש ליתן משקל מסוים בפרשנות הוראות החוק, אם היא בגדר פירוש אפשרי' (עע"ם 9654/06 החברה להגנת הטבע נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פ"ד סב(4) 132, 153 (2008)). בהקשר זה נפסק כי 'התנהגות עובדתית על יסוד פירוש אפשרי עשויה להפוך אותו בדיעבד לפירוש הראוי, גם אם מראש ייתכן, שהיה מקום לבחור בפירוש אפשרי אחר. אף כאן יש מקום לבחון את התקלות הצומחות מאימוץ הפירוש החדש ומזניחת הפירוש הישן, לעומת היתרונות הצומחים מכך. רק אם היתרונות עולים על התקלות, יש מקום לזנוח את הגישה המקובלת ולבחור בגישה חדשה' (בג"ץ 547/84 עוף העמק, אגודה חקלאית שיתופית רשומה נ' המועצה המקומית רמת ישי, פ"ד מ(1) 113, 146-145 (1986); עע"ם 1242/05 אולמי מצפור נוף האגם בע"מ נ' עיריית טבריה, [פורסם בנבו] פסקה 22 (18.11.2008)). הגם שיש להקנות משקל לפירוש שנתנה הוועדה המקומית להוראות התכנית, אין מדובר במשקל מכריע [...] תכנית היא כאמור בגדר חיקוק, ובית המשפט הוא פרשנה המוסמך" (עע"ם 4487/12 סטולרו נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה דרום והשרון, [פורסם בנבו] פסקה 20 (9.10.2013); כן ראו פסק דיני מהעת האחרונה בבר"ם 156/20 פלוני נ' שר הפנים, פסקה 24 (13.10.2020), אשר מתייחס לפרשנות הרשות המינהלית את החלטת שר הפנים).
להשקפתה של חברתי, כאשר מדובר במשקל שיש לייחס לעמדתו הפרשנית של המאסדר ביחס להנחיותיו הוא, מדובר בשאלה שונה במהותה, ואין מקום לגזור גזירה שווה מפסיקתנו שנזכרה לעיל. מכאן הצעתה כי בית המשפט יראה לקבל את עמדתו הפרשנית של המאסדר את הנחיותיו כברירת מחדל, שסטייה ממנה תתאפשר רק אם יימצאו טעמים טובים לעשות כן.
--- סוף עמוד 149 ---
בעניין אחרון זה, דעתי שונה, ואני מצטרף להכרעתם של חבריי המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר, השופטת ד' ברק-ארז, והשופט נ' הנדל.
אף להשקפתי אין מקום לחרוג מההלכה הנוהגת בהתייחס למעמדה הפרשני של עמדת הרשות המינהלית, גם כאשר מדובר בעמדת מאסדר בנוגע להנחיותיו; זאת בהינתן הטעמים שעליהם עומדים חבריי. אינני רואה – בהינתן מערך האיזונים אותו הם מפרטים – הבדל מהותי בין פרשנות מאסדר לחוזר שאותו הוא מפרסם לפי סמכותו בדין, לבין פרשנות שנותן מוסד תכנון להוראות תכנית שאושרה לאחר הליכי תכנון בהם נטל האחרון חלק. מובן שאין באמור כדי להקל ראש במשקל שיש ליתן לעמדתו הפרשנית של המאסדר. זה ייגזר מנסיבותיו הפרטיקולריות של כל מקרה ומקרה, על יסוד מערכת השיקולים אותם הציגו חבריי בחוות דעתם. אין מחלוקת כי יש ליתן משקל מתאים למומחיות ולניסיון של הרשות, אולם בשיטתנו ההכרעה הפרשנית מסורה כידוע לבית המשפט. במלאכת הפרשנות עליה הוא אמון, יוכל בית המשפט לבחון האם העמדה הפרשנית שמציגה הרשות תואמת את הכללים המקובלים ואת האינטרס הציבורי. אין מקום גם לטעמי לכרסם בעקרון זה, בדרך של העדפה אפריורית של עמדת הרשות באמצעות קביעת ברירת מחדל. זאת, גם אם אין מדובר בכלל נטול חריגים.