--- סוף עמוד 147 ---
13. אשר לשאלה השנייה – זוטי דברים. דוקטרינה זו מתאימה לתחומים רבים של המשפט, למשל בדיני הנזיקין ביחס לעוולת הרשלנות ובדין הפלילי (ראו סעיף 34יז לחוק העונשין, התשל"ז-1977). מכאן ניתן ללמוד כי בעת שמחוקק רוצה כי תישקל טענת זוטי דברים מבחינה מהותית או דיונית, הוא יודע לעשות זאת, תוך קביעת המבחן בספר החוקים – מה שלא עשה ביחס לתובענה ייצוגית. במובנים רבים, בתובענות ייצוגיות המצב הפוך. ניקח דוגמא של גוף חזק שגובה מכל אחד מחברי הקבוצה אגורות ספורות בגין שירותי ארנונה, טלפון וכדומה. מלאכת ההכפלה דומיננטית, ואם נכפיל כל שיחה, בכל חודש, לכל תושב בעיר – נגיע לסכומים גדולים. ברם, לאזרח הבודד לא כדאי להתעסק עם העניין. אם נכתיר מלכתחילה גבייה שלא כדין בסכום נמוך מאוד כ"זוטי דברים", ייפגע כלי אכיפתי חשוב ופעמים רבות הפגם לא יקבל מענה. אם כבר, שאלה משמעותית יותר היא האם בתביעות מורכבות, כאשר מדובר על סכומים גבוהים, יש מצב של "רובי דברים". סוגיה מעניינת היא עד כמה מצב כזה יהיה שיקול לדחיית הבקשה לנהל את התובענה כייצוגית.
מכל מקום, וכפי שכתב חברי המשנה לנשיאה (בדימ'), חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 מכיל מנגנון פנימי שבכוחו לסייע, ככל שבקשה לאישור תובענה כייצוגית תלקה בפגם של "זוטות" – לא מבחינת סכום התביעה האישי של כל חבר בקבוצה אלא מנקודת המבט של ההליך הייצוגי והקבוצה כולה. סעיף 8(א)(2) לחוק מקנה לבית המשפט שיקול דעת שלא לאשר תובענה כייצוגית אם מצא שלא זו הדרך "היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין", וסעיף זה עשוי להתאים במקרים שונים. העיקר לענייננו הוא בכך שאין לומר כי פגיעה בסכום נמוך מאוד בכל אחד מחברי הקבוצה היא – מטעם זה – בגדר "זוטי דברים".
14. סוף דבר, אני מצטרף לדעתו של חברי המשנה לנשיאה (בדימ').
ש ו פ ט
השופט ע' פוגלמן:
מהו המשקל שיש ליתן לעמדת מאסדר ביחס לפרשנות חוזרים שיצאו מלפניו, בהתאם לסמכותו על פי דין? זוהי השאלה המרכזית הניצבת לפנינו להכרעה בהליך זה.
--- סוף עמוד 148 ---
חברתי, השופטת י' וילנר עומדת על פסיקתנו הענפה שהתייחסה למשקל שיש לייחס לעמדתה הפרשנית של הרשות המינהלית בהתייחס לדין אשר מכוחו היא פועלת. ודוקו: פסיקתנו זו מתייחסת לא רק לפרשנות חקיקה ראשית, אלא לפרשנות הדין על כל נגזרותיו, לרבות – לדוגמה – לפרשנות שניתנת על ידי מוסד תכנון להוראות תכנית לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. ראו למשל דברים שאמרתי בהקשר אחרון זה, שחוזרים על העקרון שקבוע בפסיקתנו: